אחת הבעיות ההלכתיות שנפגש אתם האדם המקפיד על המצוות בשבת, היא האיסור להשתמש במים החמים בברז הביתי, כאשר המים התחממו ע"י דוד חשמל בשבת. איסור זה מקובל בקרב רוב ככל הפוסקים, ומבוסס על כך שבפתיחת הברז של המים החמים נכנסים מים קרים אל הדוד אשר מתבשלים מן המים החמים שבדוד. איסור זה מגביל את האדם, במיוחד בימי החורף הקרים, ומקשה בזמנים אלו על שימוש מים לצרכים של שטיפת כלים או רחיצת ילדים וכדו'.

לאחרונה השיקה חברת be-energy פטנט חדש בשם דודesb . אשר מתיימר לפתור בעיה זו.

יש רבנים אשר תמכו בשימוש בדוד זה בשבת ויש שהתנגדו.

בעבודתי אבחן את טענות המתירים ואת טענות האוסרים, ואציג את עמדתי, כי אין שום הבדל בין שימוש בדוד זה לשימוש בדוד חשמל רגיל, וכשם שמקובל לומר שיש איסור בשימוש בדוד חשמל בשבת, הוא הדין שיש לאסור שימוש בדוד זה.

הקדמה

דוד esb הוא דוד מים אשר במיכל הגדול אין גוף חימום כלל, אלא שמחובר אליו מיכל קטן ובו 2 ליטר מים, שבו מתחממים המים, ומשם עוברים המים למיכל הגדול. לטענת החברה אחד מיתרונותיו של דוד זה הוא שהשימוש בו מותר בשבת. טענת החברה מגובת ע"י רבנים כדוגמת הרב דב ליאור והרב רצון ערסי, בעוד רבנים אחרים מתנגדים לטענה וטוענים כי אין כל היתר בשימוש בדוד זה בשבת, וביניהם הרב ישראל רוזן, הרב ראם הכהן, והרב שלמה אבינר.

טענת המתירים היא, שהיות והמים החמים אינם מתחממים בדוד הגדול, כי אם בדוד הקטן, נמצא שהדוד הגדול הינו כלי שני, ומבואר בש"ס בפוסקים שאין שום איסור לחמם מים ע"י הכנסתם לכלי שני אף אם בסופו של דבר הם יגיעו לרמת לטמפרטורה גבוהה.

כמו כן טוענים הרב ליאור והרב ערוסי, שאין שום בעיה בכך שבסופו של דבר המים החמים יכנסו לתוך הדוד הקטן- דוד הEsb ויתחממו שם, הואיל ופעולה זו נעשית בדרך 'גרמא דגרמא'.

לעומתם סובר הרב רוזן שהשימוש בדוד הesb – אסור, ודינו ככל דוד חשמל אחר.

טענתו המרכזית היא, שדוד המים הגדול אינו נחשב ככלי שני אלא ככלי ראשון, ונימק זאת מכמה טעמים:

את טעמו הראשון ניסח בזה הלשון[1]:

שמבחינה מעשית כח האש (גוף החימום) שליט לחמם את המיכל הקטן והגדול כאחד ללא כל משאבת סחרור או אמצעי עזר, ולכן אף הוא נחשב ככלי ראשון, ואם נאמר שאין זה נחשב ככלי ראשון, אז ניאלץ לומר שאף אם באותו דוד, יהיה גוף חימום בתחתיתו, ומעל תהיה דופן המפרידה בין תחתית הדוד לדוד למעלה, אלא שיש מקום מפולש בינהם - החלק העליון יחשב ככלי שני, והאומר כן הרי זו מהפיכה עולמית בענייני בישול בשבת, וישתקע הדבר ולא ייאמר.

טעמו השני הוא שבכלי שני רגיל, החום מתמעט והולך מפני שהמים עוברים מכלי לכלי, ואילו כאן החום במיכל הגדול הולך ומתחמם בשל גוף החימום הצדדי.

שיטה אמצעית, הינה שיטתו של הרב שמואל אליהו [2]. הרב אליהו טוען כי לכתחילה אי אפשר להתיר שימוש בדוד זה כשגוף החימום דולק בשבת, מצד בישול בגרמא, מפני שגורם בפתיחת הברז להדלקת הדוד הקטן. עם זאת, לטענתו הדוד הגדול נחשב ככלי שני, ועל כן יש תועלת במכשיר זה, למי ששכח והשאיר את הדוד דולק והשתמש בו בשוגג בשבת, שבכך ניצל מאיסור תורה, ועבר רק על איסור גרמא.

עוד טוען הרב אליהו שכאשר גוף החימום כבוי, מותר להשתמש בדוד זה, הואיל וכבר אין בעיה של גרמא, זאת בניגוד לדוד חשמל רגיל, שהשימוש בו אסור, אף כשהוא כבוי, הואיל והדוד נחשב ככלי ראשון.

פרק ראשון-האם יש איסור בהכנסת מים קרים לתוך הדוד הגדול?

בהקדמה התבאר שטענת המתירים להשתמש בדוד ה-Esb בשבת, מתבססת על ההנחה שהדוד הגדול הינו 'כלי שני', ולכן אין איסור בהכנסת מים קרים לתוכו, מכח הכלל ש'כלי שני-אינו מבשל'.

בפרק זה ברצוני לדון, האם נכונה טענתם שאין איסור בהכנסת המים הקרים לתוך הדוד הגדול. שאלה זו מתחלקת למס' שאלות שונות:

האחת: האם באמת כלי שני אינו מבשל אף בנידון דידן?

השנייה: האם באמת דוד זה נחשב ככלי שני?

האם יש לאסור מדרבנן להכניס מים לתוך הדוד הגדול מדין 'אמבטי'?

ראשית, נדון האם הכלל -'כלי שני אינו מבשל', שייך גם בנדון דידן, או שמא בנידון דידן אין היתר זה שייך, מפני שיש להגדיר את הדוד הגדול כ'אמבטי' שיתכן שאף בכלי שני מבשל וכפי שיבואר להלן.

בגמרא במסכת שבת[3] מבואר שאסור לתת מים קרים לתוך 'אמבטי' בשבת, ומותר לתת מים קרים לתוך 'ספל', ונחלקו הראשונים מהו אותו אמבטי:

לשיטת תוס'[4] אמבטי זה הינו כלי שני. עיקר ראייתם היא מכך שבגמרא מבואר שמותר לתת מים לתוך הספל, ועל כרחך שלא מדובר בספל שהוא 'כלי ראשון', שהרי כלי ראשון מבשל, והיות והגמרא הקבילה בין 'ספל' ל'אמבטי', על כרחך שאף ה'אמבטי' המוזכרת הינה 'כלי שני'. מדברי תוס' הללו עולה שקיים איסור לתת מים לתוך 'אמבטי' על אף שהוא 'כלי שני'.בדברי תוס' מבואר ש'אמבטי' הינו כלי המיועד למרחץ וחום המים שבתוכו רב, על כן גזרו חז"ל לאסור הכנסת מים קרים לתוכו, 'דהרואה אותן חמין כל כך סבור דכלי ראשון הוא' ויבואו להתיר נתינת מים קרים אף למים רותחים המצויים ב'כלי ראשון' ויעברו על איסור תורה.

שיטה נוספת הינה שיטת הר"ן [5] וסייעתו. לשיטתם אין כלל איסור בנתינת מים לתוך מים חמים המצויים ב'כלי שני' אף אם מדובר ב'אמבטי'. לשיטתם ה'אמבטי' המוזכרת בגמרא, הינה 'כלי ראשון', והחידוש הוא שאסור לתת לתוכה אפילו כמות גדולה של מים קרים על מנת להפשיר. בזה שונה 'אמבטי' מן ה'ספל', שבספל מותר לתת כמות גדולה של מים קרים על מנת להפשיר, מה שאין כן ב'אמבטי' שאסור ליתן אפילו כמות מים מרובה על מנת להפשיר.

על פניו נראה שהדיון לגבי הכנסת המים לדוד ה-esb תלוי במחלוקת זו. לשיטת תוס' ישנו איסור דרבנן בהכנסת המים לדוד הגדול, מפני שהוא מיועד למרחץ וחום המים שבתוכו רב. לשיטת הר"ן וסיייעתו אין איסור בדבר, שכן לדעתם מותר ליתן מים קרים אף לתוך 'אמבטי' שהוא כלי שני.

אולם ממציאי דוד ה-esb טוענים [6] שאף לשיטת תוס' אין איסור בהכנסת המים לדוד הגדול. משום שיש לחלק בין 'אמבטי' לנדון דידן. שהרי בניגוד ל'אמבטי', שכל המים הנמצאים בתוכו חמים, כאן יש הבדלי טמפרטורות בין המים הנמצאים בתחתית הדוד, למים הנמצאים במעלה הדוד, ונראים דבריהם הלכה למעשה, ובפרט שישנם דיעות בראשונים (הר"ן וסייעתיה לעיל) שאין כלל איסור לתת מים לתוך 'אמבטי' כאשר הוא כלי שני.

העולה מכל האמור שאין לאסור לתת מים בכלי הגדול מדין 'אמבטי', ועל כן אם נגדיר את הכלי הגדול ככלי שני, לא יהיה איסור בנתינת מים לתוכו, על אף שהם יתחממו בו.

האם יש לאסור מדאורייתא להכניס מים לתוך הדוד הגדול הואיל וחומו רב?

עד כאן עסקנו בשאילה אם ישנו איסור מדרבנן להכניס מים קרים לתוך הדוד הגדול (במידה והוא באמת נחשב ככלי שני), הואיל וחומו רב ודומה לכלי ראשון.

בפרק זה יבואר שישנה שיטה גדולה בפוסקים הסוברת שכלי שני מבשל מדאורייתא כאשר חומו רב מאוד:

כן נראית דעת הרשב"א שכתב[7] ש'אמבטי' מבשלת מדאורייתא אף בכלי שני, מפני שדרך לחמם אמבטי הרבה, ולכן המים שנמצאים בה מגיעים לידי בישול, ומדבריו משמע שבישולו מדאורייתא, וכן משמע שסובר הטור [8] שכתב 'אבל ספל שיש בו מים חמין לרחיצה אפילו הוא כלי שני אסור ליתן בהן צוננין דכיון שהם לרחיצה סתמא חמין הן הרבה ומתבשלין הצוננין שמערבים בהן', וכן הבין בדבריו הלבושי שרד [9] וכתב שהטור אסר באמבטי מעיקר הדין ולא משום גזירה.

שיטה זו של הרשב"א והטור מתחברת יפה לשיטתו של ר' אליעזר ממינץ [10] שכתב שאין כלל הבדל בין כלי ראשון לשני, אלא הכל תלוי אם אותו הדבר יתבשל שם.[11]

על שיטה זו יש להקשות מדוע מותר לחמם מים בכלי שני, והרי בסופו של דבר המים מגיעים לחום גבוה? על שאלה זו ענה הרשב"א שבכלי שני אין המים הקרים מתחממים, ואף שאנו מרגישים שהמים חמים, אין זה משום שהמים שהוכנסו התחממו, והחום הוא משום המים החמים שהיו בו [12].

נראה שאף המשנה ברורה [13] סובר שהבישול ב'אמבטי' הינו מדאורייתא, מפני שהמשנה ברורה ציטט את לשון הטור ומשמע מדבריו שסובר שבישול באמבטי הינו מדאורייתא.

אמנם ממציאי דוד ה-esb הביאו [14] את דבריו של ר' שלמה זלמן אויערבך [15] שהכריע שהאיסור לחמם באמבטי הינו מדרבנן, ואכן ראוי ר' שלמה זלמן להסתמך עליו, בפרט שציינו לעיל שלדעת הר"ן, אין כלל איסור לתת מים קרים ב'אמבטי' כאשר הוא 'כלי שני'. עוד יש להוסיף שאף תוס' שאוסרים, סוברים שהוא איסור דרבנן בלבד. כמו כן כבר ציינו לעיל שיש קושי בהבנת הרשב"א, מפני שדוחק לומר שכל ההבדל בין 'כלי ראשון' ל'כלי שני' הוא מציאותי, שלפי זה אין ביאור לכלל- 'כלי שני אינו מבשל'. שהרי אף ב'כלי שני' שאינו 'אמבטי' המים הנכנסים מגיעים לחום ש'היד סולדת בו', ותירוצו של הרשב"א שהמים הנכנסים אינם מתחממים, אינו מתיישב על הלב. על כן מעיקר הדין ניתן להסתמך על כך שהאיסור לתת מים קרים לתוך 'אמבטי' 'כלי שני' הינו מדרבנן בלבד, וכבר ביארנו לעיל שבנידון דידן אין איסור אף מדרבנן.

מלבד שיטת הרשב"א והטור הנ"ל עומדת גם שיטתו של הרב אברהם דנציג- [להלן ה'חיי אדם'] שהובאה באריכות בספרו שערי צדק [16]. שם ביאר ה'חיי אדם' שכלי שני מבשל מדאורייתא כאשר ה'יד נכוית בו', ולשיטתו כל ההבדל בין כלי ראשון לכלי שני הינו כאשר הכלי מגיע רק לדרגת חום של 'יד סולדת בו'.המשנה ברורה [17] הביא את דבריו להלכה.

הרב אברהם ישעיהו קרליץ [18]-[להלן 'חזון איש'] התייחס לשיטת ה'חיי אדם', וכתב שדברי ה'חיי אדם' אכן מבוארים בירושלמי. אך להלכה פסק ה'חזון איש' שאין לחלק בין 'יד נכווית' ל'יד סולדת', מפני שלשיטתו, ה'בבלי' חולק על ה'ירושלמי' בזה. אמנם ה'חזון איש' הוסיף בזה הלשון: "ומ"מ קשה להקל באיסור שבת ולפי זה נפל בבירא עמיקתא היתר כלי שני דקשה לשער בין יד סולדת לנכוית".

א"כ ממה שביארנו עד כה, עולה, שאם נגדיר את הכלי הגדול ככלי שני, אכן יש מקום לדברי מתירי דוד זה, ונכון לומר שאין איסור בנתינת מים קרים לתוכו אף במציאות שהם יתחממו בו, הואיל ו'כלל נקוט בידינו' -'כלי שני אינו מבשל'. אך מכל מקום יש מקום להחמיר ולא לתת מים קרים לתוכו, הואיל ויש שיטות הסוברות שהואיל וחומו רב, כלי זה מבשל מדאורייתא, והחזו"א כתב שקשה להקל כנגד שיטות אלו.

האם יש להחשיב את הדוד הגדול ככלי ראשון?

כעת יש לבחון, האם נכונה טענתם של הממציאים, שהדוד הגדול נחשב כ'כלי שני' ולא כ'כלי ראשון'.

כבר ציינו בפרק המבוא, שהרב ישראל רוזן חולק על הנחה זו, וטוען שדוד המים הגדול אינו נחשב כ'כלי שני' אלא כ'כלי ראשון', כעת נפרט את טענותיו ונדון בהם:

טענתו הראשונה של הרב רוזן היא[19], ש'מבחינה מעשית כח האש (גוף החימום) שליט לחמם את המיכל הקטן והגדול כאחד ללא כל משאבת סחרור או אמצעי עזר, ולכן אף הוא נחשב ככלי ראשון, ואם נאמר שאין זה נחשב ככלי ראשון, אז ניאלץ לומר שאף אם באותו דוד, יהיה גוף חימום בתחתיתו, ומעל תהיה דופן המפרידה בין תחתית הדוד לדוד למעלה, אלא שיש מקום מפולש בינהם, החלק העליון יחשב ככלי שני, והאומר כן הרי זו מהפיכה עולמית בענייני בישול בשבת, וישתקע הדבר ולא ייאמר'.

על טענה זו השיבו הממציאים [20], שהם ערכו מספר ניסויים, בהם מוכח שללא הסירקולציה של המים החמים המגיעים מתוך הדוד הקטן אל הדוד הגדול, לא יוכל גוף החימום לחמם את הדוד הגדול, ולכן לא נכון לומר ש'כח האש שליט לחמם את המיכל הקטן והגדול כאחד'.

נראה שאף הרב רוזן לא חלק על כך שכח האש אינו מסוגל לחמם לבדו את הדוד, אלא שהרב רוזן סבור שהואיל והדבר נעשה ע"י סירקולציה טבעית של המים, שהמים החמים עולים למעלה, והקרים למטה, על כן יש להחשיב זאת כאילו אף הדוד הגדול מתחמם ע"י האש.

לכאורה דברי הרב רוזן הנ"ל הינם חידוש גדול, שהרי סוף כל סוף מדובר בשני כלים נפרדים. בפרט שסירקולציה זו, נעשית רק בעקבות חימום המים בדוד הקטן, וללא חימום זה, אין כלל זרימה בין הדודים, ואינם כשני כלים המחוברים בחוק כלים שלובים, אלא שחימום במים יוצר דחיפה כלפי מעלה ובזה נוצרת הסירקולציה. על כן היה ניתן לדמות מציאות זו לשני כלים, האחד גבוה מחבירו, שכח המשיכה דוחף תמידית את המים כלפי מטה, ובמציאות זו נראה שאף הרב רוזן יודה שכלים אלו יחשבו כשני כלים נפרדים.

אמנם הרב רוזן הוסיף טענה נוספת. לטענתו, ישנו חילוק בין הדוד הגדול לדין המבואר בגמרא ש'כלי שני אינו מבשל', מפני שבכלי שני המבואר בגמרא, החום מתמעט והולך על ידי המעבר מכלי לכלי, ואילו כאן החום במיכל הגדול הולך ומתחמם בעקבות גוף החימום הצדדי.

ברצוני להוכיח שטענה זו של הרב רוזן, כבר נידונה באריכות בעניין אחר, והסכמת הפוסקים בזה כדברי הרב רוזן וכפי שיבואר להלן.

ידועה המחלוקת אם מותר להשתמש במים חמים בשבת אשר חוממו ב'דוד שמש', יש שאסרו שימוש במים החמים בטענה שהמים הקרים יתחממו מן המים החמים שבדוד [21], ויש שהתירו משום שהמים החמים שבדוד מוגדרים כ'תולדות חמה', שהרי הם לא התחממו ישירות מן השמש, והאיסור לבשל בהם הינו מדרבנן, ולכן מותר לפתוח את הברז, מפני שכניסת המים לדוד מוגדרת כ'פסיק רישיה' המותרת באיסור דרבנן.[22]

הנה לכאורה לפי שיטת מתירי דוד ה-esb ישנו היתר פשוט יותר, שכשם שהם סוברים בנידון דידן שהדוד הגדול נחשב ככלי שני בלבד, הואיל ואין המים מתחממים בו. א"כ הוא הדין שהיה לנו להחשיב בדוד שמש, את הדוד, ככלי שני שהרי המים לא מתחממים בו אלא בקולטים. אכן על בסיס זה, התיר הרב יוסף קאפח את דוד השמש [23]. אך בספר ארחות שבת כתבו לדחות טענה זו מכח דברי רש"י בשבת [24] שם כתב בביאור דברי רבי שאמר לר' חייא ליטול מים מן ה'אמבטי' ולחמם שם את הפך השמן מפני שכלי שני לא מבשל: 'דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו, שאף על פי שהעבירו מעל האור – מבשל'. עולה מדבריו שאף שה'אמבטי' עצמו אינו על האש, מכל מקום הוא נחשב ככלי ראשון הואיל והמים נמשכים אליו ממקור האש, [אמנם יש לדייק בדבריו שלא נחשב ככלי ראשון שעל האש ממש, אלא ככלי ראשון שאינו על האש [25]]. בעל ה'תרומת הדשן'[26] למד מן הרש"י הנ"ל שהואיל והמים נמשכים באופן ישיר מן מקור החום הם נחשבים ככלי ראשון, מפני שכל טיפה וטיפה אינה מניחה את שלפניה מלהתקרר, בעל ה'תרומת הדשן' ביסס את דבריו על דברי תוס'[27] שביארו שהסיבה שאין בישול בכלי שני, הוא מפני שהדפנות של הכלי השני מקררות את המים, וכתב בעל ה'תרומת הדשן' שטעם זה אינו שייך במציאות שישנה זרימה ישירה ממקור החום, מפני שהמים החמים לא נותנים לעצמם להתקרר, ולכן אף הכלי השני נחשב כ'כלי ראשון'.

בעל ה'פרי מגדים'[28] למד מדברי תרומת הדשן שאף לאחר שנפסק הקילוח יש להחשיב את הכלי השני כ'כלי ראשון', וא"כ אף כאן יש לומר שהדוד הגדול נחשב ככלי ראשון, ועוד שבמקרה שלנו, רוב הזמן, אין הפסק קילוח כלל.

אמנם בעל ה'חוות דעת' כתב [29] שבעל 'האיסור והיתר'[30] חולק על תרומת הדשן וסובר שרק לעניין בליעה שייך דין זה, אבל לעניין בישול בשבת, אין הדבר נחשב ככלי ראשון, אלא אם כן הוא עומד על האש ממש [31].

המעיין במחלוקת בין בעל ה'תרומת הדשן' לבעל ה'חוות דעת' יראה, ששורש מחלוקתם נעוץ בהבנת הגדרתם של תוס' להבדל בין 'כלי ראשון' ל'כלי שני'. בעל ה'תרומת הדשן' סבר, שכל עוד יש שמירה מגורם מסויים לכך שהמים לא התחממו, דומה הדבר לכלי ראשון שיש לו דפנות חומות ששומרות על המים שלא יתקררו, ולכן במציאות של זרימה ישירה ממקור החום לכלי אחר, אף הכלי השני נחשב כ'כלי ראשון' הואיל וכל טיפה שומרת על חבירתה שלא תתקרר. לעומתו בעל ה'חוות דעת' סבר שההבדל בין 'כלי ראשון' ל'כלי שני', נעוץ דווקא בכך שהדפנות של הכלי הראשון מחממות, וכל עוד אין הדפנות מחממות, הכלי נחשב ככלי שני, אף שיש גורם אחר הגורם לשמירה על חום המים.

בעומק הדברים היה נראה להציע, שבעל ה'תרומת הדשן' מחפש את ההבדל בין 'כלי ראשון' ל'כלי שני' ביכולתם של המים להשאר חמים לאורך זמן. לעומת זאת בעל ה'חוות דעת' מחפש הבדל למדני יותר, לדעתו הסיבה ש'כלי ראשון' מבשל הוא מפני שכל שדופנותיו שחוממו מן האש עדיין מחממות, יש לראות את הכלי כ'אש'. על פי זה מבואר שכאשר המים עוברים לכלי שדופנותיו אינם חמות מן האש, שוב אין לכלי השני דין כלי ראשון, הואיל ולא ניתן להחשיבו כ'אש'.

לאור דברים אלו נראה לומר שמחלוקתם של מתירי דוד ה-esb והרב רוזן, זהה למחלוקתם של בעל 'תרומת הדשן' ובעל החוות דעת'. שלפי בעל ה'תרומת הדשן' יש לדוד הגדול דין כלי ראשון, ולפי בעל ה'חוות דעת' אין דינו ככלי ראשון אלא ככלי שני.

כפי שנראה לקמן רוב פוסקי זמננו הכריעו בפשטות להלכה כדעת בעל ה'תרומת הדשן':

הרב יצחק וייס [32] כתב שע"פ דברי התרומת הדשן הנ"ל יש להחמיר בהסקה מרכזית מפני שיש לדון את הצנורות המחוברות לדוד ככלי ראשון אף שלא שולטת שם האש, ואף שכעת מכובה הגוף חימום, הואיל ומים מגיעים ישירות ממקור החום, וכתב שם:

ואף שהחו"ד (יו"ד סי' צ"ב ס"ק כ"ג ביאורים), עשה בזה מחלוקת בין התה"ד ובין האו"ה והרב והש"ך, כלומר דהמה סוברים, דבכה"ג אינו מבשל רק מפליט ומבליע, מ"מ אינו כן דעת הפמ"ג והחימודי דניאל וש"פ, ובודאי צריך לילך לחומרא באיסור בישול דאו'.

הרב עובדיה יוסף [33] בדיון לגבי פתיחת ברז של צינור הסקה הכריע שיש להחשיב את הצינורות היוצאים מן המיכל שמתחמם מן החשמל ככלי ראשון. הרב עובדיה יוסף הביא את דברי המהרש"ם שכתב [34] שגם החוש מעיד שצינור המגיע ממקור חום, נשאר בחום רב מאוד.

אף הרב אליעזר ולדנברג נקט בעמדה זו. דברי הרב ולדנברג נכתבו בתגובה לדברי הרב קאפח שהובאו לעיל שסבר שיש להתיר שימוש בדוד שמש הואיל והדוד עצמו נחשב ככלי שני, היות והמים הנמצאים בו לא חוממו בתוכו אלא בקולטים. בתגובה לדבריו כתב הרב ולדנברג [35]:

'אבל יש לעיין בזה די"ל דבהיות דצנורות המקלטים והדוד תואמים ומחוברין יחדו ולעין כל נראה ממש ככלי אחד, א"כ נחשב זה ככלי ראשון אשר המים שבו זורמים מקצהו האחד לקצהו השני. [ומצינו בדברי הפוסקים האחרונים שדנים בכה"ג על כגון דודים שמתחממים מכח קיטור שבא עליהם דרך צינורות, אם הדודים נחשבים ככ"ר, =ככלי ראשון= ובכאן עדיפא עוד מבשם בהיות והכל בנוי ומרוכז בסמוך ממש, ולכן י"ל דכו"ע יודו דבכאן הו"ל להכל ככ"ר]'.

נראה שהרב ולדנברג הרחיק לכת יותר מדבריהם של הרב יצחק וייס והרב עובדיה יוסף, שכן לשיטתו יש להחשיב את קולטים והדוד ככלי אחד ממש, וטענה זו קרובה ממש לטענתו הראשונה של הרב רוזן שהבאנו לעיל.

על פי כל האמור עולה שלפי דעת הפוסקים הנ"ל, יש להחשיב גם את הדוד הגדול ככלי ראשון, מפני שאף בנידון דידן שייכת הסברא שכל טיפה שומרת על חום של חברתה, ובנידון דידן העניין פשוט יותר שהרי חום המים שנמצא בראש הדוד הגדול מוכרח להיות תמיד חם יותר מהדוד הקטן, וכאשר יורד החום שוב מופעל התרמוסטט, וא"כ ודאי שאף כאן יש להחשיבו ככלי ראשון, לפחות לשיטת התרומת הדשן וסייעתיה.

אמנם הממציאים רצו ללמוד מדברי הרב עובדיה שהובאו לעיל, שאמנם הצינורות עצמם נחשבים ככלי ראשון, אך המים שעוברים דרכם לרדיאטור נחשבים רק כעירוי כלי ראשון, ולכן יש להחשיב את הדוד הגדול ככלי שני,

אך המעיין בדברי הרב עובדיה יוסף יראה, שהרב עובדיה יוסף לא כתב כן כלל, ושם דן הרב עובדיה יוסף לעניין מים המגיעים לרדיאטור הביתי, וכתב שהיות והמים החמים מעורים לתוך צונן, יש להתיר, אך זה דווקא מחמת שהמים קרים נמצאים למטה ובזה שייך הכלל- 'תתאה גבר'. אך במידה וכל הרדיאטור עצמו יהיה חם, ודאי שיש להחשיבו ככלי ראשון, ומה הסברא לחלק בזה, ואף הרב עובדיה לא הביא כלל ראיה לחילוק בין הצינורות לרדיאטור, ולשיטתם מניין לו זה, אלא ודאי שכל כוונתו שאף שהמים שבצינור דינם ככלי ראשון, אין הם מחממים את המים שברדיאטור מצד ש'תתאה גבר'.

על כן נראה שקשה מאוד להקל בזה, שכן הסכמת רוב הפוסקים שהבישול בדוד הנ"ל הינו בישול בכלי ראשון, ויש להוסיף שלדעת רוב הפוסקים בישול בכלי ראשון, איסורו מדאורייתא, בשונה ממה שהזכיר הרב ליאור [36] בשם הערוך השולחן [37] שכלי ראשון איסורו מדרבנן. [38]

במהלך בירור סוגיא זו הפניתי שאלה לרב דוב ליאור ממתירי הדוד הנ"ל [39], ושאלתיו אם הוא חולק על כל אותם פוסקים שהבאתי שמחשיבים את הצינורות ככלי ראשון. הרב דב ליאור השיב לי [40] שאמנם כך כתבו הרבה פוסקים אך לדעת הערוך השולחן בביאור הרמב"ם, לא נאסר מדאורייתא אלא כלי ראשון שעל גבי האש, ומתוך תשובה אחרת שכתב הרב ליאור [41] מבואר שכוונתו לומר שהואיל ומדאורייתא לא נאסר אלא בישול בכלי ראשון שעל גבי האש, מסתבר שגם האיסור מדרבנן אינו אלא על דבר שהיה על האש וירד, אך כשלא היה על האש אין להחשיבו כלל ככלי ראשון אפילו מדרבנן, ואכן דעת הרמב"ם הינה כנגד דברי רש"י שהבאנו.

אך כבר כתבתי לעיל שאין ביאורו של ערוך השולחן מוכח ברמב"ם ושהסכמת רוב הפוסקים שכלי ראשון אף שאינו על האש מבשל מדאורייתא, ועד שאנו נסמוך על דעת יחיד של ערוך השולחן לקולא, יתכן שאדרבה יש לחוש לפירושו של החיי אדם בדעת הרמב"ם לחומרא שאף כלי שני מבשל במידה וחומו רב וכפי שהבאנו לעיל, ודבריו של החיי אדם מבארים את דברי הרמב"ם לא פחות מדבריו של ערוך השולחן, ולפירוש של החיי אדם בירושלמי הסכים אף החזון איש, אלא שסבר שהבבלי חולק בזה, וכפי שציינו לעיל.

מסקנה

-העולה מכל האמור שאין להקל לחמם מים בכלי זה, ויש להחשיבו ככלי ראשון, הואיל והוא מחובר תמידית למקור החום, וכן הכריעו להלכה הרב יצחק וייס והרב עובדיה יוסף והרב אליעזר ולדנברג בעניין דומה.
-אף אם נסבור כדעת החוות דעת, שגם כאשר יש חיבור תמידי בין מקור החום לכלי אחר, הכלי השני אינו נחשב ככלי ראשון לעניין שבת, עדיין מידי מידת חסידות לא יצאנו, שהרי יש שיטות הסוברות שגם באמבטי האיסור הינו מדאורייתא, וכן יש הסוברים שכל שחומו רב מבשל מדאורייתא, ואף אם איננו חשים לזה בכל כלי שני כפי שכתב החזו"א, כאן יש יותר מקום לחוש, הואיל ובכלי זה חומו רב.
אך מצד זה מעיקר הדין ודאי שניתן לסמוך על הסוברים שכלי שני אינו מבשל לעולם, וכן שלכלי זה אין דין אמבטי וכפי שביארנו.

פרק שני- האם יש איסור בכך שגורם שיכנסו מים קרים לתוך הדוד הקטן?

בפרק זה נעסוק בשאלה, אם יש איסור בשימוש בדוד esb , מן הסיבה שכאשר אדם פותח את ברז המים בביתו, הוא מכניס מים לדוד הגדול, אשר יכנסו לאחר זמן לדוד הקטן ויתחממו שם. יש להזכיר שדינו של הדוד הקטן כ'כלי ראשון' ויש איסור לבשל בתוכו, כמו כן, לעיתים גם גוף החימום פועל, והמים מתבשלים ממש ע"י האש.

בירור המציאות- האם הכנסת המים לדוד הגדול תוביל בהכרח כניסת מים לדוד הקטן?

ראשית נפתח בתיאור העובדות כפי שהם מוצגים ע"פ החברה[42]:

החברה מציינת כי פועלים בדוד זה 2 זרימות, זרימה א' הינה זרימה בה המים החמים שבדוד הקטן עולים אל הדוד הגדול מחמת שהם קלים יותר. זרימה זו דוחפת את המים שבתחתית הדוד הגדול אל הדוד הקטן.

זרימה ב' הינה זרימה אשר נוצרת מכח פתיחת הברז בבית. ע"י פתיחת הברז יוצאים מים מן הדוד הגדול, ונכנסים תחתיהם מים ממערכת המים הציבורית. מים אלה הינם מים קרים, והם מצננים את המים שבדוד הגדול. לאחר זמן הטמפרטורה שלהם נעשית נמוכה מהטמפרטורה שבמתקן ה‑ESB, וממילא נוצרת שוב זרימה א', דהיינו: מים מהדוד מוזרמים למתקן ה‑ESB, ומים ממתקן ה‑ESB מוזרמים לדוד.

כלומר באופן ודאי ע"י פתיחת הברז בבית נכנסים מים חדשים אל הדוד, אשר לאחר זמן יועברו לדוד הקטן ויתחממו שם.

כעת נותר לנו לברר במישור ההלכתי, האם ישנה בעיה בכך שע"י הפתיחה אנו מאפשרים למים חדשים להתבשל בתוך הדוד.

האם יש להקל בזה משום 'גרמא דגרמא'?

הרב דב ליאור[43] והרב רצון ערוסי [44] טוענים כי אין איסור בכך שאנו גורמים למים חדשים להתחמם בדוד הקטן. מפני שלוקח פרק זמן משעה שהאדם פותח את ברז המים, עד לזמן שבו המים ירדו מן הדוד הגדול לדוד הקטן. ע"פ ניסוי של החברה הזמן המינימלי הוא כדקה ורבע.

לטענתם דבר זה מוגדר בהלכה כ'גרמא דגרמא' ומותר.

ממכתביהם של הרב ליאור והרב ערוסי לא מוסבר מדוע פעולה זו נחשבת כ'גרמא דגרמא'.

בנייר עמדה של החברה [45] מבואר מדוע יש להחשיב זאת כגרמא דגרמא: נציג קטעים מתוך נייר זו המבארת את טענת החברה:

כניסת המים הקרים לדוד הגדול נעשית ע"י גרמא כמבואר בשו"ת הר צבי להג"ר צבי פסח פראנק זצ"ל אורח חיים א' סי קפ"ח, ודבריו מסתברים...

כפי שתואר לעיל, כניסת מים קרים מן הדוד הגדול למתקן ה‑ESB מתבצעת בלי קשר לכניסת מים קרים לדוד הגדול, וממילא אין קשר בינה לבין פתיחת ברז המים החמים. וכאשר המים הנכנסים הם אלו המצננים את המים שבדוד ומעוררים את זרימה א', כמתואר לעיל, הדבר אינו מידי וקורה רק לאחר זמן והוי גרמא בעלמא ותהא מותרת, כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן של"ד סעיף כ"ב ובביאור הלכה בד"ה דגרם כיבוי ובד"ה שודאי יתבקעו.

ואע"ג דלא התיר הרמ"א גרמא אלא רק במקום הפסד, אבל כפי המבואר לעיל שכניסת המים הקרים לדוד הגדול הוא גרמא, וגם לאחר שנכנסו לדוד הגדול כניסתם למתקן ה‑ESB תהא לאחר זמן ע"י גרמא, יוצא שעל ידי פתיחת ברז המים החמים יש כאן רק גרמא של גרמא של כניסת מים קרים (שלא נתבשלו קודם) לתוךמתקן ה‑ESB, ולכן יש להתיר אפילו שלא במקום הפסד.

כלומר ע"פ החברה, הסיבה שיש להחשיב זאת כגרמא, היא מפני שהכנסת המים הקרים לדוד הגדול נחשבת כגרמא, ועל כן המעבר מן הדוד הגדול לדוד הקטן הינו 'גרמא דגרמא'. לטענתם פעולת גרמא הותרה בשבת רק במקום הפסד, אך פעולת 'גרמא דגרמא' מותרת אף לכתחילה.

טענת החברה מתבססת על פסק הרב פרנק הקובע כי הכנסת מים קרים לתוך הגדול נחשבת כהסרת מונע של הסרת מונע מותרת.

ברצוני להראות כי עמדתו של הרב פרנק לא התקבלה בקרב רוב הפוסקים, ולשיטת רוב הפוסקים הכנסת המים מכח פתיחת הברז נחשבת כפעולה ישירה, ולא כגרמא.

ביביע אומר סימן לה אות ג האריך הרב עובדיה בסוגיא זו, והביא ראיה מן הגמרא בשבת שהסרת מונע אינה נחשבת כגרמא אלא כעשייה בידיים ממש מן הגמרא בשבת קכ: שם אסר רב לפתוח דלת בפני הנר ובכך הנר יכבה מן הרוח הואיל והוא פסיק רישיה אף שהאדם אינו מכבה מכוחו, אלא פותח את הדלת ובכך מסיר את המונע מן הרוח להכנס, ושם כתב שלשיטת רבינו יואל שסובר שלא הותר גרמא שלא במקום פסידא אין להביא ראיה, אך לפי הרא"ש שהתיר אף במקום פסידא יש להביא ראיה.

יש להעיר שאף לפי רבינו יואל יש בזה מקצת ראיה, שהרי רב דימה דין זה לדין פסיק רישיה ממש, וסוף כל סוף אין איסורו לפסיק רישיה רגיל, שהרי במקום פסידא ניתן להקל, ואף שאין זו ראיה גמורה מכל מקום מקצת ראיה יש כאן.

אמנם ה'יביע אומר' כתב שהיה מקום לתרץ שהכיבוי נעשה מן הרוח שמיצרת הדלת ולא מן הרוח שבחוץ, וא"כ אזלא הראיה שיש איסור אף בהסרת מונע. והביא שכן פירש להדיא בקרבן נתנאל בדף קכ: אות ג ובזה הסיר את כל קושיות תוס' על רש"י עיין שם, עוד ראה שם ברא"ש שהביא פירושים נוספים לאיסור בפתיחת הדלת שלפי פירושים אלו אין ראיה לנדון דידן ודוק.

אך באות ז הביא ה'יביע אומר' את דברי הגרש"ז בס' מאורי אש ובחוברת סיני, שכתב שאף הסרת מונע חשובה כמעשה ממש, מכך ששם בגמרא בדף קכ: מוכח שברוח שאינה מצויה כו"ע מודו שיש איסור בפתיחת הדלת הואיל וודאי האש תבער [מקרה זה שונה מהמקרה הקודם שם דובר בכיבוי הנר, וכאן מדובר בהבערת המדורה], ושם משמע שההבערה הינה מהרוח שבחוץ, ואף שרק מסיר את המונע זה נחשב כעושה מעשה ממש, ולכאורה זוהי ראיה חזקה, והיבי"א רצה לחלק בין הבערה לשאר מלאכות ובאות ח שם דחה ביאור זה, אך באות ט רצה לטעון שאכן האיסור להבעיר אף ברוח שאינה מצויה הינו גרמא בלבד, ולא נאסר אלא מדרבנן בלבד, והגרמא עוסקת דווקא במקרה שמתכוון לכבות, שאל"כ הדבר מותר, והביא שכן כתב הראב"ן בסימן שסג במפורש שאם אינו מתכון לכבות מותר.

אך בסופו של דבר באות יא העלה להחמיר בזה, והביא שכן הכריע בארץ צבי פרומר בסימן קיב בעניין דומה, והביא ראיה חזקה לדבר מדברי תוס' בדף לח: ד"ה מעשה. שמשמע ממנו שפתיחת הנקבים בסילון, שע"י כך יתחממו המים, נחשב כבישול ממש, וכתב ביבי"א שראיה זו הינה 'ראיה מהימנא', וכן הסיק שאין להקל באופן הנ"ל אלא א"כ יש שהות של זמן, והיות שבפתיחת המים נכנסים המים במהירות הבזק נראה שיש להחמיר.

ובאמת מטעם זה החמיר הרב עובדיה בשימוש בבוילר חשמלי הואיל ואיסורו מעיקרא מדאורייתא, ואינו פשוט לנו שבאופן הנ"ל ייחשב הדבר לגרמא.

כפי שציינו במבוא, איסור השימוש בבוילר חשמלי התקבל בעם ישראל כדבר ברור. איסור זה מבוסס על ההנחה כי הכנסת מים ע"י פתיחת ברז הינה פעולה ישירה ולא גרמא, ועל כן נראה שאין לסמוך על טענת החברה כי פעולה זו נחשבת כ'גרמא דגרמא'.

אמנם במאמרו של הרב ערוסי בתחומין [46] נותן הרב ערוסי ביאור אחר מדוע יש להחשיב את הכנסת המים לדוד הקטן כ'גרמא דגרמא'. הרב ערוסי טוען שהיות ותמיד המים עולים בתחילה כלפי מעלה, ורק אח"כ משנים את כיוונם ויורדים כלפי מטה מחמת שהם קרים. יש להחשיב זאת כ'כח כוחו' המותר בשבת, הרב ערוסי מתבסס בטענתו על דברי הגמרא בב"ק עז: שם מחלקת הגמרא בעניין רציחה בין פעולה הנעשית ע"י כוחו לפעולה הנעשית ע"י כוח כוחו. הרב ערוסי סובר כי אין לחלק בין שבת לרציחה בעניין זה.

הרב זאב לב בספרו 'כוח כוחו וכוח שני בהלכה' מחלק בין כחו כוחו האסור בשבת, לבין כוח שני המותר בשבת, ונראה שלפי הגדרתו שם, המציאות כאן נידונה ככח שני, הואיל והכח הראשון, אינו מתחיל את התהליך האסור, ורק הכח השני עושה כן, ולפי זה צודקים דבריו של הרב ערוסי.

הרב זאב לב ביסס דבריו על הסוגיא בעירובין פח.

אמנם הרב זאב לב מביא בהערה את דברי הגרש"ז במאורי אש [47] שכותב שכל ההיתר שם הוא רק במלאכת הוצאה.

יש להעיר שהרב לב ציין בספרו שבכדי להתיר על בסיס כח שני צריך שיקול דעת רב, מחמת השלכות הדבר, כמו כן הרב לב לא הגיע למסקנה ברורה האם אין לאסור כח שני באיסור דרבנן. א"כ אין הדבר פשוט להתיר על סמך דברי הרב ערוסי הללו, אך אין לשלול היתר זה, ויש עוד מקום להאריך בבירור סוגיא זו כי סבוכה היא.

האם יש מקום לאסור גרמא בבישול אף במקום הפסד?

ציינו בפיסקא הקודמת לפסק הרמ"א כי שימוש בגרמא בשבת מותר אך רק במקום הפסד.

אמנם הרב אהרון וואלקין בספרו 'זקן אהרון' טען[48] שהיתר הגמרא לא שייך במלאכת בישול. בטעם הדבר כתב, שכיוון שכל מלאכת בישול נעשות באופן שהפעולה אינה נגמרת ע"י עושיה, על כן אין לחלק במלאכה זו בין פעולה ישירה לפעולה הנעשית ע"י גרמא.

הרב וואלקין מביא ראיה לדבריו מדברי הגמרא בב"ק [49] האוסרת לזרות ע"י רוח בשבת על אף שפעולה זו נעשית בגרמא. הגמרא מנמקת את האיסור בכך שבשבת נאסרה מלאכת מחשבת. לכאורה גמרא זו סותרת את דברי הגמ' בשבת קכ: המתירה פעולת גרמא בשבת.

הרא"ש [50] ביאר כי הסיבה שנאסרה פעולת זרייה אף בגרמא, היא מפני שעיקר עשייתה נעשית בגרמא. הרב וולאקין הסיק מכאן שהוא הדין לענין בישול, הואיל ועיקר מלאכת בישול נעשית באופן שגמר המלאכה לא נעשה ע"י האדם.

אמנם הרב עובדיה [51] דחה את דבריו והסיק כי בישול בגרמא הותר ככל גרמא אחרת.

הרב עובדיה מבסס את דבריו על ב' טענות:

ראשית טוען הרב עובדיה שאף אם נקבל את ההנחה שהנחת התבשיל על האש אינה מוגדרת כמעשה ממש ואעפ"כ נאסרה. ניתן לומר שרק פעולה זו נאסרה ולא כל פעולת גרמא בבישול.
עוד טוען הרב עובדיה כי יש לפקפק על עצם ההנחה כי הנחת התבשיל על גבי האש אינה נחשבת כמעשה ממש.

נביא בתמצית את דבריו:

ובאמת דהכי מסתברא שאין לחייב בבישול ואפייה וכן בזריעה גרמא יותר ממה שמצינו במלאכת המשכן שנותן הסממנים על האש והם מתבשלים מאליהן. ואין לך בו אלא חידושו. אבל שאר גרמא פטור. וכן מוכח דעת המשנ"ב בבאה"ל (ס"ס שלד). ע"ש.

ואעיקרא י"ל דהתחלת פעולת הבישול והאפייה, וכן פעולת הזריעה, חשיבא כעושה מעשה בידים, ולאו גרמא בעלמא..

אמנם הרב שלמה לוי במאמר בתחומין טוען [52] שאף אם נקבל את הטענה שאין איסור מן התורה לבשל ע"י גרמא, מכל מקום יש לאסור בישול בגרמא מדרבנן. הרב שלמה לוי מוכיח את טענתו מדברי הרמ"א בסימן רנג סעיף א שכותב בשם ה'תרומת הדשן [53]' שאסור להניח סיר קודם שהשפחה תדליק את האש, ומוכח שיש איסור אף בגרמא.

אך נראה שאין ללמוד מכאן על איסור גרמא שנאסר בכל מצב, אלא מסתבר שדווקא הנחת התבשיל קודם שבא האש נאסרה, שהרי זה דרך הבישול תמיד, להניח התבשיל, והאש מבשלת מאליה, ואף שהאיסור הוא דווקא כאשר כבר יש אש מתחת, מכל מקום מסתבר שגזרו חז"ל אף קודם שבא האש, אך לא נראה שניתן ללמוד מכאן גזירה כללית לאיסור גרמא בבישול [54]

מסקנה

בפרק זה ראינו, כי מלבד בעיית חימום המים בדוד הגדול שהוצגה בפרק הקודם, קיים לכאורה איסור גרמא בפתיחת ברז המים, מפני שע"י פתיחה זו גורם האדם למים לרדת לאחר זמן לדוד הקטן ולהתחמם שם, אמנם בעיה זו פחות חמורה משום שאיסור גרמא מותר במקום הפסד.

עוד הבאנו שיש מקום לדון שמא המציאות כאן קלה יותר מאיסור גרמא רגיל, הואיל וכניסת המים הקרים לדוד הקטן נעשות ע"י ב' זרימות שונות. מכל מקום כתבנו שלא פשוט לסמוך על סברא זו ולהתיר פעולת גרמא באופן הזה לכתחילה.

פרק שלישי- האם יש איסור בכך שע"י הכנסת המים יתכן שיופעל הגוף חימום בדוד הקטן?

בפרק זה נברר האם יש איסור בשימוש בדוד esb- מן הסיבה שבפתיחת ברז המים, האדם עלול לגרום לשינוי טמפרטורה בדוודים, וע"י כך להפעיל את הגוף חימום שבדוד הקטן, ולגרום למלאכת הבערה.

היתר משום גרמא

כפי שציינו בפרקים הקודמים, פעולה הנעשית ע"י גרמא לא נאסרה מן התורה, וכן ציינו שפעולה זו מותרת במקום הפסד, מצוה או צורך גדול.

על כן נראה פשוט שבמקום הפסד אין לחוש לכך שעל ידי פתיחת ברז המים, תשתנה הטמפרטורה ויופעל גוף החימום.

אך אם נסמוך רק על עניין זה, ייצא שישנו איסור בפתיחת ברז המים שלא במקום הפסד.

היתר משום שאינו מתכוון

אמנם נראה שאין לאסור את פתיחת ברז המים מן החשש שתשתנה הטמפרטורה בדוד ועל ידי כך יופעל גוף החימום, משום שאין וודאות בכך שע"י פתיחת הברז יופעל גוף החימום, שהרי יתכן כי בשעת פתיחת הברז, גוף החימום כבר פועל, ובמציאות זו אין שום איסור בפתיחת הברז.

היתר זה מבוסס על דברי ר' שמעון שנפסקו להלכה[55] הסובר שאין לאסור דבר הנעשה באופן שאינו מתכוין. אמנם אף ר' שמעון מודה כי אם הפעולה תיעשה באופן וודאי יש איסור בדבר [56].

על פניו במציאות שלנו אין הדבר נעשה באופן ודאי. אך כפי שנראה אין הדבר פשוט כל כך. שהרי במידה וגוף החימום מכובה ישנה ודאות שתיעשה פעולת איסור. מציאות זו מוגדרת בעולם הפסיקה כמציאות של 'ספק פסיק רישיה'.

הט"ז [57] סבר כי אין איסור במציאות של 'ספק פסיק רישיה'. על בסיס זה התיר הט"ז לסגור תיבה שיתכן שיש בה דברים, כל עוד אין האדם יודע שיש שם דבורים.

אמנם רע"א [58] סבר שאין להתיר מציאות של ספק פסיק רישיה.

ממו"ר הרב זלמן נחמיה גולדברג שמעתי שעיקר הדבר תלוי אם האדם יודע בוודאות שהדבר יעשה או לא, ואם הוא יכול לדעת ואינו מוודא, זה עדיין נחשב פסיק רישיה, אך אם אין ביכולתו לדעת חזר הדבר להיות אינו מתכוון, והביא ראיה לדבריו מעצם הדין שמותר לגרור מטה וספסל קטנים, מפני שאין הדבר וודאי שיעשה חריץ, אף שוודאי שבזוית מסוימות פשוט שיווצר חריץ, אך היות והאדם אינו יכול לדעת זאת, חזר הדבר להחשב כאינו מתכוון.

על פי דברי הרב זלמן נחמיה גולדברג, נראה שאף כאן יש להתיר, וא"כ הוא הדין שכאן יש להתיר, הואיל ואין ביכולת האדם לברר אם גוף החימום פועל כעת.

מסקנה

בפרק זה דנו בשאלה אם יש איסור בפתיחת ברז המים, בכך שע"י יגרום להדלקת גוף חימום בדוד הקטן.

מסקנתי כי אין לאסור מן הסיבה הנ"ל מפני שאין וודאיות, שפתיחת הברז יגרום להדלקת גוף החימום, ובפרט שאף אם גוף החימום הדלק, זה יעשה בדרך גרמא בלבד, ולא בפעולה ישירה.

סיכום

במאמר זה הצגתי פטנט חדש הנקרא דוד esb אשר לטענת החברה המייצרת אותו, וכן לטענת רבנים שונים, פותר את בעיית השימוש במים חמים בשבת.

במאמר זה הצגנו את עמדת החברה והרבנים המתירים וכן את עמדת האוסרים.

לאחר מכן הוצגה עמדתי שלי, כי אין שום היתר להשתמש במים אשר חוממו בדוד הesb-.

במאמר זה ביארתי כי הסיבה המרכזית לאסור את השימוש בדוד זה היא, שאף הדוד הגדול אשר אינו מכיל בתוכו גוף חימום נחשב ככלי ראשון, ויש איסור לחמם מים בתוכו.

כמו כן בחנתי שאלות שונות העולות לגבי השימוש בדוד זה כגון השאלה אם יש איסור בכך שהמים הקרים ירדו לאחר זמן לדוד הקטן, וכן אם יש איסור בכך שע"י פתיחת הברז יווצר זירוז בהפעלת גוף החימום.

עבודה זו נעשתה לאחר לימוד מקיף בנושא, תוך התדיינות עם אנשים המייצגים את עמדת החברה, וכן תוך התכתבות עם הרב דב ליאור אשר נמנה ממתירי דוד זה.

מאמר זה אינו מתיימר להכריע בין ההרים הגדולים אלא להציג את הנתונים לאשורם כפי שאני רואה אותם.

כולי תקווה כי מאמר זה יתרום לשיח הלכתי בנושא.

ביבליוגרפיה

תלמוד בבלי מסכת שבת מהדורת וילנא, מהדורת טלמן תשמ"א.
תלמוד בבלי מסכת ב"ק, וילנא, מהדורת טלמן תשמ"א.
קארו יוסף, שו"ע או"ח מגיני ארץ ח"ב, מהודרת לשם תשס"ז.
יוסף, עובדיה יביע אומר חלק ד, ירושלים, תשמ"ו.
אויערבך, שלמה זלמן מאורי אש, ירושלים, תרצ"ה
אויערבך שלמה זלמן מנחת שלמה חלק א, ירושלים תשמ"ו
תחומין : תורה חברה ומדינה . , כרך יא' - תש"ן.
שלמה בן אדרת, חידושי הרשב"א- שבת, מהדורת "זכרון יעקב", ישראל תשמ"ח
משה בן מימון, יד החזקה זמנים, מהדורת פרנקל, ירושלים תשל"ה
קרליץ, אברהם ישעיהו, חזון איש או"ח –נידה, וילנא תרעא
דנציג, אברהם בן יחיאל מיכל, בינת אדם, וילנא והורדנא, תקפח.
מלצן, יצחק בן שמואל, שביתת השבת, ירושלים תרע"ג.
אפשטיין, יחיאל מיכל בן אהרן יצחק הלוי, ערוך השולחן פיעטרקב תרס"ג.
ולדנברג, אליעזר יהודה ציץ אליעזר 1970.
פרנק, צבי פסח בן יהודה ליב. הר צבי, אל המקורות תשי"ז.
לב, זאב בן נחום הלוי, ביאור מושגים : 'כוח כוחו וכוח שני בהלכה" מוסד הרב קוק, התשל"ח.
וואלקין, אהרון, זקן אהרון, ניו יורק תשי"ח.
איסֶרלן , ישראל בן פתחיה אשכנזי, תרומת הדשן.
לוברבוים, יעקב, חוות דעת, ליקווד תשס"ז.
וייס, יצחק, מנחת יצחק חלק ד,ירושלים תשל"ט.
מינץ, אליעזר ספר היראים, מהדורת שיף, ווילנא תרנ"ט.
תחומין: חברה ומדינה כרך לה- התשע"ה.
'בצומת התורה והמדינה' חלק ג, צומת- תשנ"א 1991.
שנה בשנה, ירושלים תשל"ט.
הראל: קובץ זיכרון להרב רפאל אלשיך, תל אביב: (דפוס העשור), תשכ"ב
קול תורה, ירושלים- חשוון תשכב.

נספחים:

נספח 1- סכימה של דוד זה (של החברה)

נספח 2- הסבר מציאותי והלכתי של החברה על דוד זה (כותב בנימין בן ישי)

מתקן ה-ESB, יתרונותיו והיתר השימוש בו בשבת

מאז המצאתו לא חל שום שינוי במבנהו של דוד לחימום מים או של דוד שמש. גוף החימום החשמלי

היה ונשאר בתוך הדוד. השינוי היחידי היה הוספת המתקן של חמם מהיר שהוא צינור העוטף את גוף החימום וגורם להזרמה מהירה של המים המתחממים לראש הדוד וריכוזם סמוך לפתח יציאתם מן הדוד. הדוד עצמו משמש ככלי בין לחימום ובין לאחסון המים.

לאחרונה חל שינוי משמעותי במבנה הדוד בעקבות פטנט בשם ESB. העיקרון של הפטנט הוא הוצאת

גוף החימום מהדוד, והתקנתו מחוץ לדוד הגדול בתוך "דודון" קטן המכיל רק כ-2 ליטר מים. זהו

מתקן ה-ESB. חימום המים נעשה בתוכו - הוא דוד החימום - וממנו מועברים המים לדוד הגדול,

שמשמש מעתה אך ורק לאחסון המים החמים.

יתרונות מתקן ה-ESB:

לפטנט זה ישנם יתרונות משמעותיים מרובים - גם ירוקים המסייעים על שמירת הטבע והסביבה,

וגם כלכליים:

א. ללא בלאי:

כתוצאה מפעולת החימום נוצרת אבנית, הנופלת והמצטברת בעיקר על גבי גוף החימום, הנמצא

בתחתיתו של דוד החימום בדודים הקיימים כיום, כדי להביא לחימום כל המים שבו. תופעה זו

גורמת לבלאי גדול, גוף החימום נפגם וניזוק ונצרכת החלפתו לעיתים קרובות.

אבל במתקן ה-ESB, גוף החימום נמצא בחלקו העליון, כי אין מטרתו לחמם את כל המים שבו,

אלא להביא לחימום המים, שיזרמו מעלה אל דוד האחסון הגדול ויצטברו שם. לכן האבנית

הנוצרת בו כתוצאה מפעולת החימום, נופלת ומצטברת בתחתיתו של המתקן ולא על גבי גוף

החימום עצמו, דבר המאריך לאין ערוך את אורך ותוחלת חייו של גוף החימום. במקביל, בדוד

הגדול, שאין בו פעולת חימום, כמעט ולא נוצרת אבנית.

ב.חסכון באנרגיה:

שכבת האבנית הנוצרת על גבי גוף החימום בדוד רגיל מהווה בידוד בינו לבין המים, כך שנצרכים

זמן רב וכמות חשמל גדולה בהרבה על מנת לחמם את המים. במתקן ה-ESB, האבנית, כאמור,

אינה מצטברת על גוף החימום, ולכן נדרשים כמות חשמל וזמן חימום קטנים בהרבה, וישנו חסכון ניכר באנרגיה.

ג. חסכון במים:

כאשר צריך לנקות דוד רגיל מן האבנית או להחליף את גוף החימום, יש לרוקן את כל תכולתו,

ומדובר בכמות מים לא מבוטלת )עשרות או מאות ליטרים(. במתקן ה-ESB פעולות אלו מצריכות

אך ורק את ריקון המתקן עצמו אשר מכיל, כאמור, רק כ-2 ליטרים.

ד. נגישות ונוחות:

מתקן ה-ESB אינו חייב להיות סמוך לדוד הגדול, המותקן בדרך כלל על גגות הבתים. ניתן

להתקינו גם בתוך הבית, הרחק מן הדוד הגדול. הדבר מאפשר נגישות קלה ונוחה לצורך

אחזקתו של המתקן. לאחרונה הותקן מתקן-ESB בתוך בית במרחק של כ-11 מטרים בינו לבין

הדוד הגדול )הפרש של לפחות 4 קומות!(. למרות המרחק הרב ביניהם - התוצאות מצויינות.

ה. אפשרויות ייצור נרחבות של דודי אחסון:

היות והדוד הגדול משמש עתה לאחסון ואגירת המים החמים בלבד, ולא לחימומם, ניתן יהיה

לייצר דודי אחסון כאלה לאו דוקא ממתכת יקרה, אלא גם מפלסטיק ומחומרים זולים אחרים וגם

בצורות שונות ובגדלים שונים באופן שעשוי לחסוך מקום רב במבנים בהם הם מותקנים.

ו. תאימות:

מתקן ה-ESB תואם וניתן להתקנה והרכבה בכל דודי השמש והחשמל המצויים כיום בשוק, בין

דודים עומדים ובין דודים שוכבים.

כיצד פועל המתקן?

(ראה סכימה)

לחלקו העליון של הדוד הגדול מחוברים 2 צינורות:

1. צינור א' להוצאת מים, המשמש להולכת מים חמים מן הדוד אל ברז המים החמים שבבית.

2. צינור ב' להכנסת מים, המשמש להולכת מים מחלקו העליון של מתקן ה-ESB אל הדוד.

גם בחלקו התחתון של הדוד מחוברים 2 צינורות:

1. צינור ג' להכנסת מים, המשמש להכנסת מים קרים, המגיעים ממערכת המים הקרים של

הבית, אל הדוד.

2. צינור ד' להוצאת מים, המשמש להולכת מים מתחתית הדוד הגדול את תחתית מתקן

ה-ESB.

יצויין ויודגש כי כדי שמהערכת תעבוד מתקן ה-ESB חייב להיות מותקן נמוך מן הדוד.

כאשר מתקן ה-ESB פועל, המים שבתוכו מתחממים. כידוע, מים חמים הם קלים ממים קרים וטבעם לצוף מעליהם, לכן ע"י כח הציפה הם עוברים וזורמים דרך צינור ב' מחלקו העליון של מתקן ה-ESB אל חלקו העליון של הדוד, כדי שיהיו נגישים בהקדם האפשרי להוצאתם בעת הצורך מן הדוד.

היות והמערכת סגורה, במקביל זורמים מים קרים מחלקו התחתון של הדוד הגדול דרך צינור ד' אל חלקו התחתון של מתקן ה-ESB, אשר בו הם מתחממים ומוזרמים שוב למעלה, כך שנוצרת זרימה סיבובית (סירקולציה) המופסקת רק כאשר הטמפרטורה של המים בדוד הגדול משתווה לטמפרטורהשל המים במתקן ה-ESB. נקרא לסירקולציה זו בשם זרימה א'. מהירות זרימת המים בזרימה א' תהיה בתאם להפרשי הטמפרטורות בין הדוד למתקן ה-ESB. היא תגדל כשההפרש יהיה גדול, ותקטן כשההפרש יהיה קטן. במתקן ה-ESB מותקן תרמוסטט המווסת את חום המים. כאשר חום המים במתקן יהיה נמוך מהטמפרטורה הרצויה יופעל גוף החימום, וכאשר הוא יגיע לטמפרטורה הרצויה יכבה גוף החימום. כאשר מהירות הזרימה תהיה גבוהה, בדרך כלל הטמפרטורה שבמתקן ה-ESB לא תעבור את המידה הרצויה, כי ברגע שהמים מתחממים הם מיד מוזרמים הלאה לעבר הדוד הגדול ולמתקן נכנסים מים קרים יותר. אך כאשר מהירות הזרימה תהיה נמוכה הדבר יביא לחימום מהיר של המים במתקן מעל לחום הרצוי ויגרום לתרמוסטט להפסיק את פעולת החימום. זאת אומרת: פעולת התרמוסטט היא פונקציה של מהירות הזרימה של זרימה א'.

בנוסף לזרימה הסיבובית הנ"ל ישנה תנועת זרימה נוספת. כאשר פותחים בבית את ברז המים

החמים, יוצאים דרך צינור א' מים חמים מן הדוד. הדבר גורם לירידת לחץ ויצירת ואקום בתוך הדוד, ונכנסים אליו דרך צינור ג' מים ממערכת המים הביתית הניזונת ממגדל המים העירוני. מים אלו שואפים לעבור את הדרך הקצרה ביותר כדי לצאת דרך צינור א' ומשם אל הברז הפתוח, ואינם עוברים דרך מתקן ה-ESB, במסלול של זרימה א', שהוא הדרך הארוכה. לזרימה זו נקרא זרימה ב'.

אין קשר בין הזרימות. זרימה א' יכולה לעבוד גם כאשר זרימה ב' אינה עובדת (כאשר ברז המים

החמים סגור), ולהפך - זרימה ב' יכולה לעבוד גם כאשר הטמפרטורות של הדוד ומתקן ה-ESB שוות וזרימה א' אינה עובדת. אך כאשר פועלת זרימה ב' ומוזרמים לדוד מים קרים, המים שבדוד מתקררים, ולאחר זמן הטמפרטורה שלהם נעשית נמוכה מהטמפרטורה שבמתקן ה-ESB, וממילא נוצרת שוב זרימה א', דהיינו: מים מהדוד מוזרמים למתקן ה-ESB, ומים ממתקן ה-ESB מוזרמים לדוד, ורק אז יתכן שמים שנכנסו לדוד דרך צינור ג', כאמור לעיל, יעברו דרך מתקן ה-ESB.

הדין בשבת:

(ראה סכימה)

הערה מקדימה:

על מנת שניתן יהיה להשתמש במתקן ה-ESB בשבת ללא חשש מן הראוי שארכו של צינור ד' המוביל מים מן

הדוד הגדול למתקן, וכן המרחק בין מקום יציאת המים החמים בברז בבית ובין מקום כניסת המים הקרים לדוד הגדול (כולל אורכו של צינור א' וגבהו של הדוד הגדול) יהיה לכל הפחות ד' אמות (הערתו של הג"ר יעקב יוסף זצ"ל בהסכמתו).

המתקן קיבל היתר לשימוש בשבת ע"י הג"ר דב ליאור שליט"א וע"י הג"ר יעקב יוסף זצ"ל, וע"י

הג"ר רצון ערוסי שליט"א.

עפ"י אופן הפעולה של מתקן ה-ESB נראה פשוט שאפשר להשתמש במים החמים בשבת גם כאשר

המתקן פועל מהטעמים הבאים:

מתקן ה-ESB הוא כלי ראשון ואילו הדוד הגדול הוא כלי שני:

ישנם כאן שני כלים, אשר לא רק שאינם כלי אחד, אלא גם אינם נראים ככלי אחד, והם מחוברים

ע"י צינורות, ואין מעבר חום ביניהם לא ע"י דופנותיהם ולא ע"י דופני הצינורות.

עיין תוס' מסכת שבת דף מ' עמוד ב' ד"ה ושמע מינה כלי שני אינו מבשל, שמקשה מה ההבדל בין כלי שני לכלי ראשון, ומתרץ, כלי ראשון מתוך שעמד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור, אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר.

צינור ב' וצינור ד' המחברים את המתקן אל הדוד הגדול בדרך כלל עשויים מפלסטיק שהוא חומר מבודד ואינו מוליך חום. (גם במקרים שהם עשויים ממתכת נתברר ע"י בדיקה מעשית כי כאשר אין ציפת מים חמים אל הדוד הגדול, אין החום ממתקן ה-ESB עובר הלאה וכלהלן).

מציאות המים החמים בדוד הגדול נובעת מכח ציפת המים החמים ממתקן ה-ESB (וכמבואר לעיל, שמים חמים קלים ממים קרים) שהיא - במקרה זה - כמו פעולת עירוי מכלי לכלי (ובענייננו עירוי מכלי ראשון לכלי שני). אך כאשר לא תתאפשר ציפת מים, המים בדוד הגדול ישארו קרים (כאילו לא ארע שום עירוי) וכמו במקרים להלן:

1. כאשר מתקן ה-ESB יותקן גבוה מהדוד הגדול.

2. כאשר הברז העליון הצמוד למתקן ה-ESB סגור.

3. יתירה מזו, גם כאשר הברז התחתון הצמוד למתקן ה-ESB סגור, לחץ המים שבדוד הגדול, כולל כח החיכוך שבצינור ב', יגבר על כח הציפה של המים החמים שבמתקן והם ישארו במקומם.

במקרים 2. ו-3. הנ"ל, אע"פ שבמקום חיבורו אל מתקן ה-ESB יהיה צינור ב' חם, אך במרחק לא רב משם הוא יהיה צונן (הדבר נבדק למעשה).

ממקרים אלו מוכח שהחום המופק מגוף החימום שבמתקן ה ESB אינו מגיע אל הדוד הגדול.

היות ואין מעבר חום בין הכלים, אין כח האש של מתקן ה-ESB שולט בדוד הגדול, ודופנותיו אינן חמים, ולכן אינו יכול להקרא כלי ראשון אלא כלי שני (אף על פי שהוא מצופה בידוד לשמירת חום המים, מכל מקום עם הזמן המים שבו הולכים ומתקררים ולא גרע מתרמוס). כדברינו משמע בשו"ת יביע אומר חלק ד' אורח חיים סימן ל"ו ס"ק ד'. ובספר ילקוט יוסף סימן שי"ח סעיף ל"ב בהערה ל"ב כתב שם "ומלבד זאת אפשר לומר שהמים החמים המגיעים לרדיאטור נחשבים כלי שני, כיון שנתבשלו בתוך מיכל ההסקה ולא בתוך הצינור המוביל לרדיאטור", ונדון דידן הוא היינו הך.

סיכומו של דבר: מתקן ה-ESB הוא כלי ראשון ואילו הדוד הגדול הוא כלי שני, והמים החמים

המגיעים מן המתקן אל הדוד יש להם דין של עירוי כלי ראשון.

על ידי פתיחת ברז המים החמים שבבית נכנסים מים קרים לכלי שני:

היות והדוד הגדול מוגדר ככלי שני, ישנה כאן כניסת מים קרים לכלי שני. ובשולחן ערוך אורח

חיים סימן שי"ח סעיף י"ב כתב: ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך חמין והוא שלא יהיו בכלי ראשון מפני שמתחממין הרבה. וכתב שם במשנה ברורה בסעיף קטן פ"א: ובשניהן אפילו המים הצוננים מועטין שעדין היד סולדת בהן אחר התערובות, גם כן שרי כיון שהוא בכלי שני, קימא לן דכלי שני אינו מבשל, וכדלעיל בסעיף ט'.

אין כאן דין אמבטי:

כאשר הדוד הגדול מלא מים חמים לכאורה הרי הוא כאמבטי, ומבואר שם בשו"ע בסעיף י"א גבי אמבטי של מרחץ אף על פי שהיא כלי שני אין נותנין לה מים צונן, ועיין שם במשנה ברורה, כאן יהא מותר מהסיבות להלן:

כניסת המים הקרים לדוד הגדול נעשית ע"י גרמא כמבואר בשו"ת הר צבי להג"ר צבי פסח פראנק זצ"ל אורח חיים א' סימן קפ"ח, ודבריו מסתברים, ובשו"ת יביע אומר להג"ר עובדיה יוסף זצ"ל ח"ד אורח חיים סימן ל"ו ס"ק ה'. ועוד, שישנו מרחק של ד' אמות בין ברז המים החמים לבין מקום כניסת המים הקרים לדוד הגדול, כפי הערתו של הג"ר יעקב יוסף זצ"ל. האיסור של נתינת צונן לאמבטי הוא דרבנן (ספר "שולחן שלמה" להג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל ס"ק מ"ח, מכת"י - מובא בביאורים במשנה ברורה הוצאת "דרשו"). לכן יש כאן גרמא בדין דרבנן ומותר, כמבואר בשו"ת הר צבי (שם).

ובשו"ת יביע אומר שם סימן ל"ד כתב להקל לגבי כניסת מים קרים לדוד בדין דרבנן עיי"ש, ודבריו תקפים גם בנדון דידן, ועיין עוד שם בסימן ל"ה.

עוד, דאין זה פסיק רישא. דאין זה מוכרח שמיד בעת פתיחת ברז המים החמים יכנסו מים קרים מצינור ג' לתחתית הדוד הגדול למקום מים חמים, כיון שפעמים רבות המים בתחתית הדוד הגדול הם קרים, ולא חמים כמו בראש הדוד. וכמש"כ בשו"ת יביע אומר שם סימן ל"ד ס"ק ל"ד (ובכגון זה הדוד הגדול גם לא יחשב כאמבטי).

גם כאשר הדוד הגדול מלא כולו במים חמים, רוב הפעמים הרי הם גורמים להתחממות המים שבצינור ג' סמוך למקום החיבור לדוד הגדול, באופן שהיד סולדת בהם, והם הולכים ומתקררים כך שרק במרחק מה משם הם קרים. יוצא שבעת פתיחת ברז המים החמים, המים הקרים שבצינור ג' דוחפים את המים החמים שבצינור לתוך הדוד ורק לאחר זמן הם נכנסים אחריהם לדוד, וממילא חשיב גרמא.

כניסת מים קרים למתקן ה-ESB היא על ידי גרמא דגרמא:

כפי שתואר לעיל, כניסת מים קרים מן הדוד הגדול למתקן ה-ESB מתבצעת בלי קשר לכניסת מים קרים לדוד הגדול, וממילא אין קשר בינה לבין פתיחת ברז המים החמים. וכאשר המים הנכנסים הם אלו המצננים את המים שבדוד ומעוררים את זרימה א', כמתואר לעיל, הדבר אינו מידי וקורה רק לאחר זמן והוי גרמא בעלמא ותהא מותרת, כמבואר בשולחן ערוך אורח חיים סימן של"ד סעיף כ"ב ובביאור הלכה בד"ה דגרם כיבוי ובד"ה שודאי יתבקעו. ואע"ג דלא התיר הרמ"א גרמא אלא רק במקום הפסד, אבל כפי המבואר לעיל שכניסת המים הקרים לדוד הגדול הוא גרמא, וגם לאחר שנכנסו לדוד הגדול כניסתם למתקן ה-ESB תהא לאחר זמן ע"י גרמא, יוצא שעל ידי פתיחת ברז המים החמים יש כאן רק גרמא של גרמא של כניסת מים קרים (שלא נתבשלו קודם) לתוך מתקן ה-ESB, ולכן יש להתיר אפילו שלא במקום הפסד.

להערות, הארות והשגות ניתן לפנות לבנימין בן ישי דוא"ל: benishaib@gmail.com.

נספח 3- הסכמת הרב ליאור לדוד זה

נספח 4- מכתב הרב ליאור לרב שמיר שיינטופ והרב דביר אזולאי

נספח 5- חוות דעת של הרב רוזן לדוד זה.

נספח 6- תגובת הרב ליאור לרב רוזן.

נספח 7- מכתבי לרב ליאור

שלום לכבוד הרב דב ליאור שליט"א

ראיתי שכבוד הרב התיר להשתמש בדוד esb בשבת מהסיבה שהדוד הגדול לא נמצא על האש, ולכן יש להחשיבו ככלי שני.

וברצוני לשאול האם הרב לא חושש לדיעה הרווחת שכל עוד שיש עירוי ישיר ממקור החום, יש להחשיבו ככלי ראשון.

והמקור לדיעה זו מדברי רש"י דף מ: ד"ה כלי שני שם כתב בעניין המקרה של רבי שאמר ליטול מים מן האמבטי ולחמם שם את פך השמן, והתיר זאת מפני שכלי שני לא מבשל וביאר שם רש"י וז"ל:

'דהך אמבטי שהחמין נמשכין לה מן המעיין חשיב לה ככלי ראשון שנרתחו בו, שאף על פי שהעבירו מעל האור – מבשל'

עולה מדבריו שאף שהאמבטי עצמה אינה על האש, היא נחשבת ככלי ראשון הואיל והמים נמשכים אליה ממקור האש,

ובתרומת הדשן בסימן קפא למד מן הרש"י הנ"ל שהואיל והמים נמשכים באופן ישיר מן מקור החום הם נחשבים ככלי ראשון, שכל טיפה וטיפה אינה מניחה את שלפניה מלהתקרר, ודימה זה למה שכתבו תוס' בדף מ: ד"ה וש"מ שהסיבה שאין בישול בכלי שני, הוא מפני הדפנות שמקררות, וכאן שהמים החמים לא נותנים לעצמם להתקרר, הם נחשבים ככלי ראשון.

אמנם בחוות דעת בסימן צב ס"ק כג הביא שהאיסור והיתר בכלל לד דין כא חולק על תרומת הדשן וסובר שרק לעניין בליעה שייך דין זה, אבל לעניין בישול בשבת, אין הדבר נחשב ככלי ראשון.

אך נראה שרוב פוסקי זמננו חששו לתרומת הדשן הנ"ל ולכן דנו את הצינורת המגיעים בין הבויילר ככלי ראשון. כך כתב במנחת יצחק ח"ד ס' מו אות ד שע"פ דברי התרומת הדשן הנ"ל יש להחמיר בהסקה מרכזית ודן את הצנורות המחוברות לדוד ככלי ראשון אף שלא שולטת שם האש, ואף שכעת מכובה הגוף חימום, הואיל ומים מגיעים ישירות ממקור החום.

וביביע אומר לו אות ד הכריע שיש להחשיב את הצינורות ככלי ראשון והביא מדברי המהרש"ם בח"א (סי' צב) עי"ש שגם החוש מעיד שצינור המגיע ממקור חום, נשאר בחום רב מאוד.

וכן כתב הציץ אליעזר בחלק ז סימן יט לרב קאפח בעניין דוד שמש שיש להחשיב את הדוד ככלי ראשון אף שהמים מתחממים מן הקולטים.

האם הרב חולק על הפוסקים הללו ונוקט כחוות דעת, או שסובר שיש חילוק בין המקרים?

יוסף סוראני

נספח 8- תגובת הרב ליאור למכתבי

ב"ה סיון תשע"ד

לכב' הרב יוסף סוראני השלום והברכה וכוט"ס.

שאלת אודות ההכשר שניתן לדוד החשמלי הנקראesb , שיש לו כלי חימום קטן שמזרים את החימום לדוד גדול, וממנו משתמשים במים החמים לשטיפת כלים וכדומה, וטענת שהיות והוא מחובר בצינור אל כלי החימום - דינו צריך להיות ככלי ראשון, והבאת כמה מגדולי הפוסקים שסוברים שכלי שיש לו צנרת ובו מתחממים המים - הכל נחשב ככלי ראשון.

זה אמנם נכון שהגדולים האלו סוברים ככה, אבל הרמב"ם בהלכות שבת, כפי שמבאר אותו ערוך השלחן או"ח סי' שי"ח סעי' ל"ט, דכלי ראשון לא מיקרי - רק כלי שהאוּר מהלך תחתיו. ומה שהמשנה בשבת מ"ב ע"א אומרת: "האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין - לא יתן לתוכן תבלין" - זה מדרבנן ע"ש. ולנידון דידן, אם אדם היה שופך ומזרים מכוחו את המים מכלי החימום לדוד הגדול - היה מקום אולי להחמיר, אולם היות והאדם אינו עושה כלום, שגוף החימום עובד על טרמוסטט והוצאת מים חמים מהדוד הגדול - לא משפיע על הפעלת הדוד הקטן, והכל נעשה ממילא - לא נראה לי שיש מקום להחמיר. והרי מצינו בש"ך יורה דעה סי' ק"ה א"ק ה' שמביא מחלוקת הראשונים אם עירוי - ככלי ראשון או שני, והוא מכריע - דבמילי דאורייתא, כמו שבת ובשר וחלב = להחמיר, אבל בשאר דברים; מבליע - כן אבל מבשל - לא. ולכן, בנידון דידן: אם אדם היה מפעיל מערב שבת טיימר חשמלי לחימום מים והכל נעשה מאליו - יהיה מותר בשבת להשתמש בהם, עי' שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' ט"ז, דמתיר שימוש במים שהתחממו מאליהם בשבת, מכיון שאין בהם חשש שמא יגיס ושמא יחתה. בכל אופן, בנידון דידן שהכל נעשה מאליו ולפי שיטת הרמב"ם - אין לו דין כלי ראשון - לא נראה להחמיר.

הרב דב ליאור.