פרשת מסעי- מדוע לא לנסוע ללא כל מטרה

בס"ד

 אחרי הקורונה, התרבו מחקרים רבים על שוק העבודה, ועל רצונות העובדים. ממחקרים אלו עלו מספר מגמות מעניינות. נתמקד ב2 נקודות בולטות. 

• מחקר מ2018 מראה שעשירית מהאוכלוסיה- מוכנה לוותר על 23 אחוז מן השכר תמורת עבודה עם משמעות. יש שטוענים שעניין זה התעצם בקורונה סביב ההגדרות של עובד חיוני ועובד שאיננו חיוני
• עוד נקודה שהתחזקה לאחר הקורונה היא העבודה מהבית- . היכולת להשאר במקום אחד ולא להטלטל בדרכים- שווה לאנשים הרבה כסף.

אכן, הטלטול והמסע הם קשים.
לכן פתיחתה של פרשתנו זוקקת ביאור רב. עם ישראל נענש שלא יכנס לארץ בשנתו הראשונה, נגזר עליו להישאר במדבר 40 שנה. זהו לא העונש היחיד שעם ישראל קיבל. עם ישראל ספג בעקבות חטא זה עונש עתידי קשה מנשוא- הוא עתיד להגלות מארצו פעמיים: בפעם הראשונה למקום אחד ולזמן מוגבל- ואילו בפעם השניה- נודד הוא לזמן ארוך ומטלטל ממקום למקום.
העונש שספג עם ישראל קשה מאוד. 40 שנה להמתין במדבר, וגם לגלות מהארץ למשך זמן בלתי מוגבל- זהו עונש גדול מצד עצמו. האם לא די היה בזה?
מדוע לא יכול היה הקב"ה להושיב את עם ישראל במקום אחד שימתינו עד שיגיע זמנם להיכנס, יש כאן גם טלטול שהוא קשה מנשוא וגם ללא כל מטרה הנראית לאין?
יתירה מזו, מדוע להכאיב כל כך ולהזכיר לעם ישראל כמה מסעות נסעו לשווא וללא כל תוחלת?
רש"י בתחילת הפרשה אכן נדרש לעניין ובפירושו הראשון הוא מעדן מעט את שאלתנו רש"י כותב שרוב המסעות אכן היו בעלי מטרה- 11 מסעות היו לפני העונש ומטרתם הייתה לצאת ממצרים, ועוד 8 מסעות היו לאחר מות אהרון בהתקרבם לארץ.
הנצי"ב מדייק את דברי רש"י ממש מן הפסוקים, שהרי כתוב בפסוק: "ואלה מסעי בני ישראל  אשר יצאו ממצרים"- כאן הייתה מטרת המסע ברורה- יציאה והתרחקות ממצרים. אחר כך מגיע השלב השני והוא וַיְכתֹב משה את-מֹו צאיֶּהם לַמסעיֶּהםַ על-פי ה'- כלומר, לא הייתה מגמה ברורה למסע מעבר לכך שכך ציווה השם. לאחר מכן שוב חזרו המסעות להיות בעלי התכלית- ":וְאֶּלהַ מְסֵעיֶּהם  למֹוָצֵאיהם": כלומר ההתרחקות הסופית מארץ מצרים לצורך ההגעה לארץ. 

עדיין גם 20 מסעות של מחנה כזה ללא מטרה, הם קשות ולא מובנות! הנצי"ב כבר רמז לנו והוא מרחיב בזה בהמשך – לא מדובר פה בהליכה חסרת תכלית- מדובר דווקא בהליכה אולי בעלת המטרה הגבוהה היותר- הליכה על פי השם.
הנצי"ב מרחיב במקומות נוספים, שהיה עניין ליסוע בכדי להרגיל את עם ישראל לעם של נדודים ולגלויות הבאות שנגזרו גם מחטא העגל, שדרכם יוכל אור השם להופיע בעולם אבל לא בכדי- נראה שהמטרה לא הייתה כתובה כאן.
כי אכן לפעמים המסע הוא קשה ואיננו יודעים לאן זה מקדם אותנו, אבל באמת רוצה התורה להראות לנו שכל 42 המסעות- כולם הם אלו שהביאו אותנו לארץ, וגם אותו פיזור וגלות, ואותו קיבוץ גלויות שאנו חווים כאן בארץ, כל צעד ושעל יש לו מטרה. נראה לי שזה מה שתורה רצתה ללמד אותנו שהמסע הוא בעצם על פי השם.

אמנם ישנו נדבך נוסף- העניין גם בידנו, המסע עשוי להתארך ככל שאנו שוכחים את מגמתנו.
הנצי"ב מרחיב על זה המון, ובכתב סופר מצא לזה רמז בפסוק עצמו: שהרי בהתחלה באמת המטרה הייתה לצאת על מנת ליסוע לארץ- "מוצאיהם למסעיהם". אך הסתבר שיש עוד תיקון גדול ביחס של עם ישראל לארץ ישראל, ויצא שעיקר המסע היה על מנת לצאת בצורה מלאה משעבוד מצרים (מסעיהם למוצאיהם). כלומר- ככל שמטרתנו תהיה ברורה יותר- המסע יהיה ממוקד יותר, מהיר יותר ואפקטיבי יותר.
 אנחנו נכנסים למסע מהקשים ביותר בשנה- תשעת הימים, האבל הגדול ביותר של העם היהודי. אך אנו כל שנה מחדש יודעים שכל שלב, הוא התקדמות אדירה לגאולה, וככל שנלך יותר במטרה ברורה לעניין זה המסע יקל וגם יתקצר, וכך נוכל לקרב את הגאולה- שבת שלום!