בס"ד
הרבה אנשים מכירים כי ישנו מושג הנקרא 'אסמכתא' ואיכשהו הוא קשור לאיסור להמר או להתערב על דברים כאלה ואחרים. אבל לא הרבה יודעים באמת להסביר מה זה 'אסמכתא' ואיך זה קשור להימורים, ויותר מזה במה שונה 'אסמכתא' מהתחייבות על תנאי.
במאמר זה ננסה לעשות סדר בדברים, ולהבין כיצד מהמושג הזה הגיעה ההלכה שאסור להתערב, ומתי הלכה זו תקיפה ומה היחס למשחקי הלוטו של מפעל הפיס:
על פי ההלכה, כל התחייבות או קניין מחייבת בין אדם לחבירו מצריכה שתיעשה באופן רציני. בשביל שיהיה תוקף לקניין או התחייבת האדם צריך להתכוון במלא הרצינות לקיים את הבטחתו.
לשיטות מסוימות (ר' שמעון שקאפ- מערכת הקניינים- יא, ר' שלמה קלוגר טוב טעם ודעת מהדורה קמא סימן רסט, בית האוצר חלק ב ועוד) זה כל המהות של דרכי הקניין השונות (משיכה, הגבהה, חזקה וכיוצא בזה) אף הדיעות החולקות, מודות כי יש מצבים מסויימים בהם רצינותו של האדם ו'גמירות דעתו' חזקה כל כך, אשר אין צורך במעשה קניין נוסף (מנחת אשר בבא בתרא סימן לב).
וכאן נכנס עניין ה'אסמכתא', ב'אסמכתא' נמצא האדם במצב בו הוא לא מחיל כעת את פעולת ההתחייבות או הקניין, אלא תולה זאת בדברים שיקרו בעתיד. הבעיה היא שטבעו של האדם היא לקוות לכך שכל המציאות תסתדר לטובתו, הוא לא מספיק מעלה על דעתו את האופציה שהמציאות תכריע נגדו, לאור כך הוא לא באמת מתכוון להקנות או להתחייב באופן מלא אלא סומך על כך שהמציאות תהיה לטובתו. במציאות זו קבעו חכמינו זכרונם לברכה שאין תוקף לקניין ולהתחייבות.
עד כאן נראים הדברים פשוטים, אלא שאם נקבל הגדרה זו כפשוטה, ייצא שכל פעולה קניינית או התחייבות המותנית בפעולה עתידית תהיה חסרת משמעות. דא עקא, כל מי שנפגש מעט עם דפי הגמרא יודע שהש"ס רווי בפעולות קנייניות המותנות בדברים שיקרו. תנאי, הוא דבר מצוי בש"ס בתחומים רבים: קניין, התחייבות, גיטין קידושין, נדרים ועוד.
אם כן נדרשים אנו להבין במה שונה המושג תנאי מהמושג 'אסמכתא:
לפי הדיעות שהצגנו עד כה יוצא שלמשחק לוטו, יש תוקף קנייני מחייב.
זאת משום שיכולת הזכייה של האדם אינה תלויה כלל במעשיו של האדם, והכול תלוי במזל , ולכן לפי השיטה הראשונה אין בעיה בדבר, ואף במשחק טוטו הדבר כן, למרות שהאדם סומך על יכולת החיזוי שלו, משום שסוף כל סוף אין ביכולתו בפועל להשפיע על תוצאות המשחק ויש לדמות זאת להימור על תחרות יונים ובתחרות זו הביעו דעתם במפורש בעלי שיטה זו, שמוגדר הדבר כאינו בידו לגמרי.
וכן החיוב שאדם מחייב עצמו לא נועד על מנת לקנוס את עצמו, אלא הוא מוכן לשלם כסף בשביל הסיכוי שירוויח ולכן אף לפי הדיעה השנייה יש תוקף לקניין.
כמו כן במשחק הימורים כגון לוטו שני הצדדים לוקחים את הסיכון, ןלכן כל אחד מוכן להתחייב ברצונות משום שגם חבירו עושה כן.
לסיכום: לפי שלושת השיטות שהבאנו כעת, אין בעיה במשחקי הימורים כגון לוטו וכיוצא בזה, ואכן כך פסק הרמ"א להלכה:
המשחק בקוביא וכיוצא בו, שאינו יודע אם ינצח או לא ואפילו הכי התנה, ודאי גמר ומקני מספק... ולא מקרי אסמכתא אלא כשעיקר הדבר תולה בתנאי, אבל מי שמחייב עצמו לחבירו ואומר: אם יהיה בחיים יתן לו ואם לאו יתן ליורשיו, זה לא מקרי אסמכתא, דהא על כל פנים חייב ליתן לו..י"א הא דמשחק בקוביא לא הוי אסמכתא, הוא מטעם דמאחר ששניהם מתנין זה כנגד זה וכל אחד יוכל להפסיד, אגב דבעי למקני גמר ומקני. ולכן כל שנים שהמרו זה עם זה, קנו, אם קנו מידן (לאחר מכן הרמ"א רומז גם לשיטה השלישית)..
אמנם גם לפי הרמ"א יש תנאים לכך שלהתחייבות תהיה תוקף, והוא שהכסף יונח מראש במקום מיועד לכך וכיוצא בזה ולא נאריך בפרטים אלו. רק נאמר שבמשחק הלוטו כל התנאים מתקיימים.
על אף שכתבנו שלפי שיטת הרמ"א- אין בעיה הלכתית בהתחייבות של משחקי הימורים שונים. יש לציין שמכול מקום ישנה בעיה ערכית רבה בסוגי משחקים אלו, וכפי שכתב הריב"ש (סימן תלב):
ואפילו לרב ששת, דס"ל התם: דליכא אסמכתא בקוביא; מ"מ דבר מכוער ומתועב ומשוקץ הוא. ורבים חללים הפיל, ועצומים כל הרוגיו.
אף בערוך השולחן כתב: שמעבר לכך שיש לחוש לדיעות הסוברות שיש איסור במשחקי הימורים (שיתבארו בע"ה בחלק ב של מאמרנו) בלאו הכי יש להתרחק ממשחקים אלו: "שיש בזה מושב לצים והרבה עבירות חמורות נמשך משחוק הקוביא" וסיים בזה בעל ערוך השולחן: "ושומר נפשו ירחק מזה ותבא עליו ברכה".
עד כאן סקרנו 3 שיטות בהבנת המושג 'אסמכתא', שהרמ"א הלכך בעקבותיהם. אשר לשיטתם אין בעיה במשחק הלוטו, משום שהתחייבות וההסכם ההדדי נעשה כדת וכדין.
בחלק הבא נסקור את שיטת הרמב"ם והשו"ע בעניין זה, ונבחן האם לדעתם ישנו איסור במשחקי ההימורים השונים כגון לוטו וכיוצא בזה, ובעמדת פוסקי זמנינו בעניין זה, ובענ"ד הדלה בעניין זה..