שאלה:
כתוב ברמב"ם בהל' שכנים פרק י הלכה א : "מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה ... מפני נויי העיר, וכל אילן הנמצא קרוב לעיר פחות מזה קוצצין אותו"
א. האם קוצצים גם עצי פרי?
ב. האם דין זה רלוונטי בימינו (בערים חרדיות כגון קרית ספר)?
ג. האם נכון לומר שהיום הגדרת נוי העיר השתנתה, ולאור זאת יהיה מותר לנטוע אילן סמוך לעיר, האם איננו נותנים ע"י זה עדיפות להגדרות נוי לא יהודיות על פני הגדרות נוי הנלמדות מהתורה?
תשובה בקצרה:
א. מקור הדין
מקור הדין שלא ליטע אילן סמוך לעיר, הוא במשנה בב"ב (כד:) וכך נאמר שם:
מתני'. מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה - חמשים אמה. אבא שאול אומר: כל אילן סרק - חמשים אמה.
בגמרא מבאר עולא שטעם ההרחקה הוא 'משום נויי העיר'.
הגמרא דנה בכך שלכאורה ישנו מקור נוסף לאסור, והוא נלמד מן הפסוק האמור בפרשת בהר (ויקרא כה, לד): "וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם". ומכאן למדו חכמים במשנה בערכין (לג:) שאסור להפוך שטח שהוא מגרש לשדה.
והשיבה הגמ' שהטעם שנצרך להרחיק משום נויי העיר זאת לדעת ר"א שנחלק על חכמים וסבר שהדין שלא לעשות מגרש שדה, אמור דווקא לגבי ערי המקלט של הלווים.
עוד השיבה הגמ' שדין זה נצרך אף לדעת חכמים הואיל והאיסור לעשות מגרש שדה אמור דווקא לגבי זרעים ולא לגבי נטיעת אילנות.
א"כ, עולה מהגמ' כי צריך להרחיק את האילנות מהעיר עשרים וחמש אמה בשביל נויה של העיר.
כעת נדרש מאיתנו לברר האם דין זה רלוונטי אף לימינו, ותלוי במספר נקודות לבירור וכפי שיתאר להלן"
ב. האם יש איסור ליטע אילן בתוך העיר?
ראשית יש להקדים ולשאול האם האיסור להרחיק את האילנות הוא דווקא בשטח הסמוך לעיר, או גם מהעיר עצמה.
והנה בעניין זה הסתפק הרב יעקב ניסן רוזנטל בספר משנת יעקב (הלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה ו) וכך כתב:
הנה יש לעיי' בזמנינו שזכינו שערי ישראל הם בידי ישראל, בעזהי"ת, אם נוהג ד"ז דמרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה, ולכאורה נוהג, והנה ראינו שאף בירושת"ו יש אילנות בתוך העיר החדשה, ולכאורה הלא מרחיקין את האילן מן העיר כ"ה אמה, וא"כ כ"ש בתוך העיר, ואולי בתוך העיר שפיר מותר, דמוסיף לנוי העיר, ולא נאסר אלא סמוך לעיר, דזה נוי שיהיה שטח ריק, ולא נטוע תוך כ"ה אמה.
ונראה להכריע שאכן בתוך העיר מותר, מתוך פירושם של הראשונים לטעם הרחקת אילן מן העיר:
שהנה כתב רש"י: "משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה" משמע שהנוי הוא דווקא במרחב סביב העיר, ולא שייך דין זה בתוך העיר עצמה.
וכן משמע בדברי רבינו גרשום שכתב שהוא מפני 'שיהיה משוייר מישורי פה סמוך לעיר בלא שום עיכוב.'
וכן משמע מלשון המאירי שכתב: "והוא שגנאי הוא לעיר כשרחבה סביבותיה פגומה בערבוב אילנות".
וכן כתב במפורש מו"ר הרב ישראלי זצ"ל בספר צומת התורה והמדינה כרך ג במאמרו של הרב ישר 'תכנון ערים פי חוקי התורה' עמ' 189 הערה ב : וז"ל:
ונראים הדברים שרק מן העיר יש להרחיק האילנות הללו לפי שמסתירים את העיר מעין הרואה כמו שכתבו המפרשים וכנ"ל, אבל בתוך העיר אין איסור נטיעת אילנות וכן נראה מתוך המשנה "אילן הנוטה לרשות הרבים" ורשות הרבים סתמו במקום שבוקעים בו הרבה אנשים דהיינו בתוך העיר.
ג. האם קוצצים גם עצי פרי?
מבואר במשנה שנחלקו ת"ק ואבא שאול האם בעצי סרק יש להרחיק יותר.
משמע מכאן שלכ"ע דין זה נוהג אף בעצי פרי, ובפשטות עולה שגם ניתן לקוץ עצי פרי במקרה זה, וכ"כ בתוס' רע"א על המשנה הזאת אות יז שמותר לקוץ אף עץ פרי לעניין הזה.
אמנם בתוס' (ב"ב דף כו. ד"ה 'אנא לא קייצנא') כתבו שניתן לפרש שהמשנה שכתבה שקוצצים את האילן, כוונתה דווקא לעצי סרק.
ובספר גידולי שמואל הקשה ע"פ דברי תוס' הנ"ל על דברי רע"א שכתב שמותר לקוץ עץ פרי לצורך נוי העיר.
אך מלשון הרמב"ם בפרק י הלכה א שכתב:" וכל אילן הנמצא קרוב לעיר פחות מזה קוצצין אותו" משמע שהוא הדין בכל עץ פרי,ועיין בזה במאמרו של הרב יהודה עמיחי בעלון אמונת עיתך מס' 26 שהאריך בעניין עקירת עצי פרי לצורך ציבורי.
א"כ להלכה, הדין הוא שאף עצי פרי נקצצים לצורך כך.
ד. האם דין זה נוהג דווקא בארץ או גם בחו"ל?
הב"י (חו"מ קנה) כתב ע"פ דברי המ"מ בהלכות שכנים (שכנים י, א) והרשב"א (ב"ב כד: ד"ה בהא). שדין זה אינו נוהג אלא בא"י.
והוסיף בבדק הבית שאף בארץ ישראל "אינו נוהג בזמן הזה שהיא בידי גוים בעוונותינו עד שנזכה לזכות בה".
אמנם דעת הרמ"ה שאיסור זה חל אף בח"ל, וכן הצדיק את דבריו החתם סופר (בחידושי לב"ב כד:) וטען שכן סבר הרמב"ם, אך המ"מ הבין בדעת הרמב"ם כפי שהבאנו לעיל.
השו"ע לא הביא דין זה להלכה הואיל ולשיטתו אינו נוהג בימיהם.
א"כ להלכה נפסק שדין זה נוהג רק בא"י וכשהשליטה ביד ישראל.
ה. האם כיום הדין משתנה הואיל והגדרת ה'נוי' השתנתה?
בעניין זה הסתפק הרב רוזנטל (משנת יעקב שמיטה ויובל יג, ו) וכך כתב:
אולי ענין נוי, אין זה הלכה קבועה, אלא תלוי לפי ענין נוי שבכל דור ודור וצ"ע.
ובספר בצומת התורה והמדינה כרך ג' כתב הרב ישר במאמרו 'תכנון ערים ע"פ חוקי התורה' בעמ' 189 בעניין הדין שצריך להרחיק זרעים מן העיר אלף אמה מדין 'ולא מגרש שדה' [נתייחס לדין זה לקמן] שהואיל ובחוקי הבניה של זמנינו לא ישמשו אלף האמה למטרתם לא אמרה התורה להשאירם ללא תועלת, ועוד יתכן שהכבישים הפנימיים והמדרכות וכו' ממלאים את מקום האלף אמות, וסיים והדבר טעון הכרע.
ומו"ר הרב ישראלי העיר שם בהערה 4 שבאיסור תורה 'לא לנו לדרוש ולחקור אחר הנוי שמצאה תורה', והביא מלשון החינוך במצוה שמב שכתב:
לכן היה בדין להיות אותן הערים אשר יד הכל שוה בהן ולב הכל עליהם, להיותן בתכלית היופי והחמדה, ושבח כל עם ישראל בכך, ומפני כן באה הצוואה עליהם שלא לשנות בענינם דבר, כי אדון החכמה ייסדן ותקנן והגביל גבולם וירא כי כן טוב, וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גרוע וגנאי.
ושם סיים הרב ישראלי שאמנם בשאר ערי ישראל שאיסורם אינו אלא מדרבנן בלבד יש מקום לומר שהכל לפי הצרכים, והרב ישראלי כתב כן בעניין איסור שלא לעשות מגרש שדה, ונראה שבנדון של הרחקת אילן מן העיר הדבר פשוט יותר, מפני שאיסור שלא לעשות מגרש שדה יסודו באיסור תורה, ורבנן הרחיבו אותו, והיה מקום לומר שהרחיבו אותו כפי הדין תורה, אבל באיסור שכל ענינו מחמת הנוי, נראה שפשוט יותר לומר שהעניין משתנה לפי המציאות כיום, וכן שאלנו את הרב אשר וייס שליט"א ואמר שנראה לו שדין זה אינו שייך כיום.
על כן בעניין זה נראה להכריע שדין זה לא שייך מפני שהגדרת נוי העיר הינה שונה מההגדרה פעם, ולכן אין לדין זה שייכות כיום.
לשאלתך האם נכון להגדיר את נוי העיר ע"פ הנהוג כיום ולא ע"פ דיני התורה, כפי שראינו אכן נסתפקו בזה האחרונים אם יש לשנות דין זה לאור המציאות, ולהלכה כתב הרב ישראלי שבאיסור שהתורה קבעה כגון שלא לעשות שדה מגרש ומגרש שדה, נראה שאין לשנות את ההלכה ע"פ נורמות חדשות, אבל באיסור דרבנן, ניתן לשנותו ע"פ הנורמה הקיימת כיום , ודבר זה הינו פשוט שנוי העיר צריך להימדד ע"פ אמות המידה של בני האדם כיום, ונוי הינו דבר סובייקטיבי שמשתנה לפי הזמנים.
ו. האם מחילת בני העיר מועילה בעניין זה?
יש לדון האם יכולים בני העיר למחול על הצורך ששטח העיר יהיה פנוי מאילנות, במידה וניתן למחול נראה שכיום אין צורך להשאיר שטח ללא אילנות היות והיום לא מקפידים בזה.
הרשב"א בב"ב (כד: ד"ה 'בה') מבאר את ההבדל בין איסור הרחקת אילן מן העיר שהוא משום נוי הארץ לבין איסור הרחקת גורן מן העיר שהוא מדיני מזיק, ובדבריו הראשונים כתב שהנ"מ בינהם, הוא שבגורן יכולים בני העיר למחול, הואיל וזה בגדרי היזק, אבל באילן לא תועיל מחילת בני העיר, מפני שהאיסור הינו משום נויי העיר, אך אח"כ כתב נ"מ אחרת שדין האילן שייך רק בא"י ודין הרחקת הגורן הוא גם בחו"ל.
מכל מקום בדבריו הראשונים נראה שלא תועיל בזה מחילה של בני העיר, הואיל ודין זה לא נתקן לצורך אנשי העיר אלא לצורך יופיה של א"י.
וכתב הרב יהודה עמיחי בקובץ התורה והארץ (חלק א מאמר עקירת עצי סרק) שדברי הרשב"א הנ"ל קשים שהרי דין הרחקת אילן נכתב בעניין דיני שכנים, וגם הרמב"ם כתבם בהלכות שכנים, וא"כ פשוט שהוא תלוי בדעת אנשי העיר.
וכן העיר הרב ישראלי בספר בצומת התורה והמדינה כרך ג עמ' 188 הערה 1 שמדברי הרמב"ם נראה שדין זה תלוי בדעת אנשי העיר.
אמנם יש להעיר שלפי הב"י המ"מ ודעימיה, נראה שדין זה לא קשור לנזקי שכנים אלא ליופיה של הארץ ולכן דין זה נוהג רק בארץ ולכאורה לשיטתם באמת לא תועיל בזה מחילה, אך כבר הבאנו לעיל שהיד רמה סבר שדין זה שייך אף בחו"ל ולשיטתו ודאי שתועיל מחילתם של אנשי העיר , ולעיל הבאנו שהחת"ס ביאר שגם לפי הרמב"ם מבואר שדין זה נוהג אף בחו"ל, וא"כ ניתן לצרף שיטה זו כסמך להתיר לנטוע אילנות במקום שלאנשי העיר נוח בזה.
עוד ניתן לומר שאף לסוברים שדין זה נוהג דווקא בארץ ישראל, עדיין ניתן לומר שיסוד דין זה מדיני שכנים, אלא שרק בא"י אנו מתחשבים ברצון אנשי העיר ליופיה של העיר אבל בחו"ל טענה זו איננה טענה חזקה בשביל למנוע מאדם מלנטוע סמוך לעיר.
מכול מקום נראה שניתן להוסיף זאת כסניף לטעם המרכזי, שהיות ונויי העיר השתנו, אין צורך להקפיד על עניין זה.
ז. האם יש לחייב שלא ליטע אילנות בגלל האיסור שלא לעשות מגרש שדה?
אמנם היה מקום לדון שמא יש לאסור ליטע אילן מדין שלא לעשות מגרש שדה, ומבואר שלדעת חכמים הדין כן אף בשאר ערי ישראל ולא רק בערי הלויים וכן פסק הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל פרק יג הלכה ה וא"כ נצטרך להרחיק אלף אמה מן העיר, אך בגמרא בב"ב כד: מבואר שאיסור זה אינו שייך באילנות, וז"ל הגמרא:
מתנ'.מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה..
גמ'. מאי טעמא? אמר עולא: משום נויי העיר. ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה! לא צריכא, לר"א דאמר: עושין שדה מגרש ומגרש שדה, הכא משום נויי העיר לא עבדינן. ולרבנן נמי דאמרי: אין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, ה"מ זרעים, אבל אילנות עבדינן, והכא משום נויי העיר לא.
אך הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (פרק יג הלכה ד) לא חילק בין אילנות לזרעים, וכבר תמה בזה המל"מ על אתר.
ובחידושי חת"ס (ב"ב כד:) ובמשנת יעקב (שם) כתבו שנראה שלפני הרמב"ם הייתה גירסא אחרת בגמ' וכפי שהובא בשטמ"ק בשם הר"י מיגאש, ובהוצאות הר"י מיגאש שע"י מכון אורייתא אדרת, ולפי גירסא זו הגמרא שאלה מה החידוש במשנה והרי יש דין שעושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, ותירצה שחידוש זה הוא אליבא דר"א שסבר שעושים שדה מגרש ומגרש שדה, ושדין זה לא נאמר אלא בערי הלויים, (ע"כ כגירסתנו) וממשיכה הגמ' ושואלת ולפי הדיעה שר' אליעזר סובר שעושים שדה מגרש, אבל לא מגרש שדה, אז ממילא למה צריך את דין המשנה שמרחיקין מן האילנות, ותירצה הגמ' שלשיטתו כל מה שנאסר מדין שלא לעשות מגרש שדה זה דווקא בזרעים ולא באילנות, ולפי זה יוצא שכל החילוק בין אילנות לזרעים הינה לדעת ר"א אך לדעת חכמים אין לחלק בזה, וביאר שם החת"ס שהטעם שאין לחלק בזה לשיטת רבנן הוא מפני שלשיטתם האיסור בשאר הערים הינו מדאורייתא ולא מפני נויי עיר,
וכן במאירי בסוגיין מבואר שלדעת רבנן אין חילוק בין זרעים ואילנות וכתב שם שיש פוסקים שכתבו שבערי ישראל יש חילוק בין זרעים ואילנות וכתב המאירי שלא יראה כמותם.
וא"כ היה מקום לאסור בזה אף בימינו, ואם נאמר שהאיסור הינו מדאורייתא כדברי החת"ס, יחזרו דברי הרב ישראלי, שאין לנו להתיר כיום למרות שהמציאות נשתנתה.
אך המנ"ח במצוה שמב סבר שדין ערי ישראל הינו מדרבנן, וכמותו נקט מו"ר הרב ישראלי שם בהערה.
אחרי כתבנו דברים אלה מצאנו שהרב ישראלי בחוות בנימין ח"ג סימן קטו כתב שבעיקר הדבר הוא נבוך מדוע בימינו איננו מרחיקים אלף אמה מן העיר, ומדוע לא העירו על זה גדולי הדור, והעלה שיתכן שבתנאים של היום במושג נויי העיר ובאספקת המצרכים וקשרי התחבורה נשתנה דין זה עכ"פ בערי ישראל שהינו איסור דרבנן, וכפי שהבאנו משמו בהערה, אך ציין שמלשון הרמב"ם נראה שסבר שהאיסור בערי ישראל הינו דאורייתא, הואיל ולא כתב שדין בערי ישראל הינו מדרבנן, ונשאר הרב ישראלי בצע"ק.
ועיין במשנת יעקב שהעלה שלפי הרדב"ז הרמב"ם פסק כר"א ואין איסור כלל לנטע אילנות או זרעים בערי ישראל, ומה שכתב הרמב"ם וכן בערי ישראל הינו לדין הבא שלא ראוי שאדם יסתור ביתו לעשות גינה או יטע חורבתו גינה.
אך באמת נראים הדברים שאכן לפי הרמב"ם אסור לעשות מגרש שדה אף בשאר ערי ישראל, אך נראה שעדיין דין זה אינו שייך בימינו, ע"פ המבואר בפירוש המשניות לרמב"ם וז"ל:
הם הישובים הקרובים לעיר והם הידועים אצלינו בשם שכונות החיצוניות שבהם דרים הרועים והפלחים. (ערכין ט, ח)
כלומר מדברי הרמב"ם עולה שהאיסור הוא לנטוע אילנות במקום השכונות בהם דרים הפלחים, ובזה נמצאת מבטל את מקום מושבם, והואיל וכיום אין לנו מציאות כזאת של 'מגרש' ממילא נמצא שאיננו עושים מגרש שדה כלל.
עוד כתב הרב יהודה עמיחי בנטיעות הארץ טבת תשס"ד במאמרו עמ' 329 בעניין נטיעות אילנות בערי הלווים, שדין זה לא שייך אלא בעיר קיימת ולא בעיר חריבה, והשיג בזה על דברי המנ"ח שכתב שדין זה שייך אף היום בערי הלווים בהיוודע מקומם.
עוד צירף שם טעם להקל שלפי רש"י דין זה אינו חל אלא בעיר המוקפת חומה.
ולעניין נטיעת אילנות מחוץ לעיר יש לצרף את גירסתינו בגמרא וכפי שפירש רש"י וסעייתיה שאיסור לעשות מגרש שדה לא שייך בנטיעות אלא בזרעים, אך גם בעניין זרעים עצמם יש להקל וכפי שכתבנו לעיל.
עוד יש לציין שהרב משה דב וולנר (בקובץ התורה ומדינה יא-יג עמוד רל הובא גם בספרו שאילת חמדת צבי א,א ס"ק ו ) כתב ליישב את שאלתו של הרב ישראלי מדוע כיום אין מקפידים בדין 'ומגרש שדה' וכתב שאף הרמב"ם שסובר שדין זה חל אף בעיר שאינה עיר חומה, מודה שצריך שתהיה לעיר קיר מסביב שזה מפורש בתורה 'מקיר העיר חוצה' וכן כתוב ברמב"ם שמיטה יג, ב, ובזמנינו שלא בונים קיר מסביב לעיר, לא שייך דין זה.
אך כתב שם שלכאורה בערי חומה חל דין זה אף אם כיום אין להם חומה, וכתב שמכל מקום הואיל ואיננו יודעים בוודאות את מקום ערי החומה, הרי זה ספק בדין דרבנן ואזלינן לקולא, וכבר הערנו שמדברי הרמב"ם לכאורה נראה שהאיסור הינו דאורייתא, ושכן ציין הרב ישראלי.
ובספר משטר ומדינה לישראל ע"פ התורה מהדורה שניה ח"ד ס' רפג עמ' 1389 הביא בשם המשנת יוסף ח"א ס' נט שכיום דין זה לא שייך, הואיל ופעם היו קובעים שטח העיר ואז מתחילים לבנות, אבל כיום שבכל עיר בונים ומתפשטים בלי גבול לא שייך דין זה שכל הזמן העיר עדיין באמצע בניינה עוד לא חל חיוב זה,ודברים אלו הם דברי חתנו של בעל המחבר שם.
עוד כתב בספר משטר ומדינה לישראל ע"פ התורה שגם בישובים חרדים לא מקפידים שלא לטעת אילנות בתוך אלף אמה שמחוץ לישוב.
ואכן עיננו הרואות שהעולם לא נהג להחמיר בעניין זה.