האם מותר לבשל בתנור סולארי בשבת

שאלה:

רציתי לדעת אם מותר לבשל בתנור סולארי בשבת. ישנם סוגים שונים של תנורים סולארים,  שאלתי היא ביחס לתנור שמש שמורכב מצינור זכוכית, וכך הוא נראה:

הבנתי כי במידה והתבשיל מתבשל ישירות מקרני השמש, הדבר מותר, האם במקרה זה, יש להחשיב את הבישול כבישול ישיר מקרני השמש שהרי השמש מקרינה ישירות על הצינור המכיל את האוכל.

שאלה נוספת: האם יהיה מותר להניח תבשיל שהתבשל בתנור זה על הפלטה בשבת, או שיש לאסור משום שהתבשיל התבשל רק מכוח חמה ולא מכוח האש, והוא לא מוגדר כמבושל מבחינה הלכתית.

תשובה בקצרה:

• מהתורה האיסור לבשל הוא דווקא ע"י מקור חום של אש, ולא ע"י מקור חום אחר כגון שמש, ריאקציה כימית, אינדוקציה, וכל כיוצא בזה.
• חכמים אסרו בישול גם במקור חום שהתחמם מן השמש, משום שהוא דומה לבישול ממקור חום שהתחמם מן האש שאיסורו מן התורה, אך לא אסרו חכמים בישול בחום השמש עצמה.
• במקרה של התנור המופיע לפנינו- קרני החמה מקרינים על גליל המתכת, ומחממים אותו, ובאותו הזמן מתחמם גם האוכל השרוי בתוכו.
  הפוסקים דנו במקרה דומה ביחס לצינורות דוד השמש שעוברים תחת המקלטים, ונחלקו האם יש להחשיב את החימום במצב כזה כחימום ישיר מקרני השמש, או מתולדותיו.
  נראה כי אמנם בעניין דוד שמש פוסקים רבים הקלו בזה, אך שם הדמיון לבישול בתולדות חמה רחוק יותר, על כן נראה שאין להקל בזה אלא במקום צורך גדול.
• יש שסברו שהסיבה שלא נאסר בישול במקור חום שאינו אש, היא משום שדרך הבישול הרגילה היא דווקא במקור חום המגיע מן האש, אך במידה ותהיה דרך חימום רגילה גם ממקורות חום אחרים האיסור יהיה מן התורה, פוסקים אלו סברו שבישול במיקרוגל אסור מן התורה, והוא הדין לבישול באינדוקציה וכיוצא בזה.
  אך מכול מקום אף לפי  שיטה זו נראה כי אין איסור דאורייתא בבישול בתנור זה מטעמים שונים (שיתבארו בהרחבה).
• נסתפקו האחרונים האם יש איסור לחמם  בפלטה בשבת תבשיל שכבר בושל שלא ע"י אש, ונראה שמעיקר הדין הדבר מותר, אך היות ומדובר באיסור תורה יש מקום לחוש לדעת המחמירים.

תשובה בהרחבה:

• האם יש איסור בבישול בשמש ובדבר שנתבשל מחום השמש?

מבואר בגמ' בפסחים (מא.) שאין בישול בשבת אלא באש. שם מבואר שהמבשל בחמי טבריה בשבת פטור- משום שהבישול לא נעשה בתולדות האור.

כך גם עולה מהגמ' בשבת (לח:)  שמהתורה לא נאסר בישול אלא באור ובתולדותיו, ואין איסור אף מדרבנן לבשל בחמה, ונחלקו התנאים (ת"ק ור' יוסי) אם יש לאסור בישול בתולדות חמה, משום שהם דומים לתולדות האור, ונפסק להלכה בשו"ע (סימן שיח, סעיף ג) שיש איסור בבישול בתולדות חמה משום שהם דומים לתולדות האור.

• האם התנור הסולארי בו אנו עוסקים נחשב כבישול בחמה או בתולדותיו?

במקרה של התנור המופיע לפנינו- קרני החמה מקרינים על גליל המתכת, ומחממים אותו, ובאותו הזמן מתחמם גם האוכל השרוי בתוכו.

הפוסקים דנו במקרה דומה ביחס לצינורות דוד השמש שעוברים תחת המקלטים, ונחלקו האם יש להחשיב את החימום במצב כזה כחימום ישיר מקרני השמש, או מתולדותיו.

נראה כי אמנם בעניין דוד שמש פוסקים רבים הקלו בזה, אך שם הדמיון לבישול בתולדות חמה רחוק יותר, וכפי שיתבאר להלן:

הציץ אליעזר (ז, יט) והרב יוסף קאפח (משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, מכון מש"ה, פרק כב, הערה טז), וכן השמירת שבת כהלכתה במהדורה קמא (הערה סז) בשם חכם אחד סברו שיש להחשיב את המים המתבשלים בתוך הצינורות, כמים שמתבשלים באופן ישיר מן קרני החמה שבאים מן הקולטים, ואין לומר שצינורות הברזל עצמם הם אלו שמחממים אותם.

טענתם היא- שפשוט שקרני השמש שמוקרנים דרך הקולטים נחשבים כחמה ולא כתולדות החמה, וכפי שהעלה בספר שביתת השבת (מלאכת מבשל הערה מד) שבישול דרך קרני שמש שעוברים דרך זכוכית מגדלת נחשבים כחמה ולא כתולדות חמה, בניגוד לדברי הלק"ט שהביא שם שהחמיר אף בזה (יש להעיר שהשביתת שבת הקל בזה רק ע"י גוי, וכפי שהעיר בצדק בשו"ת אז נדברו (א, לד)] .

בנוסף טוענים אותם פוסקים שאין לומר שהמים מתחממים מחום הצינור שהתחמם מחמת השמש, וטענתם היא שאין בחום הצינור מצד עצמו לחמם את המים, משום שאינו עבה מספיק לאגור בתוכו את החום, ועל כורחך שהחום מגיע באופן ישיר מן החמה.

בשו"ת אז נדברו (א, לד) פקפק על דבריהם:

1. בעניין קרני השמש כתב - שהיו פוסקים שהחמירו, ואף השביתת שבת לא הקל כנגדם אלא ע"י גוי, ואין להקל כנגד אותם פוסקים שאינם 'קטלא קניא'.
2. בעניין הבישול שנעשה מחמת הצינורות כתב- שאף חול ואבק דרכים לא יוכלו לחמם כאשר חום השמש לא מקרין עליהם, ואעפ"כ מבואר במשנה שאסור לבשל בהם, ויש להחשיבם כתולדות חמה.

במנחת יצחק העצים טענה זו והביא מדברי הרשב"א (לח:) שכתב שלא גזרו הטמנה בחול ואבק דרכים, משום שהם אינם יכולים לחמם מצד עצמם, וכשמרחיקים אותם מן השמש אינם מחממים, ומשמע שחול ואבק דרכים דומה ממש לצינורות הללו, ואעפ"כ הם נחשבים כתולדות חמה.

[אמנם יש להעיר שאין בדברי הרשב"א ראיה ממשית, משום שהרשב"א לא אמר שלעולם לא ניתן לבשל בהעדר שמש, אלא שהוא מתקרר בהעדר שמש ואין חומו מצד עצמו.

ונראה שהמנחת יצחק לא התכוון להביא מכאן ראיה ברורה, אלא לומר שהיות והוא מתקרר מיד בסילוקו מן השמש, כלל לא ברור שהחול יכול לבשל בהעדר קרני השמש, ולא הוזכר בפוסקים שהאיסור הוא רק באופן שהחול יכול לבשל מצד עצמו, ומכאן יש להסיק שכל שכרגע החול חם ומחמם, הוא נקרא תולדות חמה, וזאת גם במידה וקרני השמש משפיעים עליו באופן תמידי].

על הטענה הראשונה בעניין קרני השמש, אין להשיב אלא מסברא, שמסתבר מאוד לומר שכל שהחום נוצר מחמת קרני השמש, זה נחשב כחמה, על אף שהזכוכית מרכזת את חום השמש.

ובעניין הטענה השנייה שהצינורות הם המבשלים ודומים ממש לחול ואבק דרכים, היה עדיין מקום לחלק, שכאשר מניחים דבר באבק דרכים הוא מתחמם מן החום ולא מקרני השמש, ואילו בנדון דידן קרני השמש מוקרנים גם על האוכל, אלא שהמתכת מפרידה בין הקרניים לאוכל, ולכאורה אף ללא המתכת, היו יכולות הקרניים לחמם את האוכל, משום שקרנים אלו מרוכזים כבר ע"י הקולטים לכיוון האוכל. כל מטרת המתכת לפזר את החום בצורה אחידה לכל אורך הצינור זכוכית ולא שיווצר חום רק במקומות בהן מקרינה השמש.

אך עדיין נראה שמחלוקת זו שקולה בסברא, אלא שהיה מקום להקל בזה משום 'ספק דרבנן לקולא'.

אמנם יש להעיר כי כל הפוסקים הקלו בדוד שמש, שם הבישול נעשה בצורה עקיפה, ולא באופן שאדם מכניס מאכל על מנת לבשלו, ובאמת הפוסקים צירפו את הסברא שעיקר הפעולה נעשית שלא לצורך בישול אלא לצורך פתיחת הברז וכיוצא בזה, ואילו בנדון דידן מדובר בפעולה אשר דומה ממש לכל פעולת בישול אחרת, ומכשיר זה נקרא תנור סולארי ומדמה ממש את פעולת הבישול הנעשית בתנורי החשמל, ולכן נראה שיש יותר מקום לחוש שיבואו להחליף ולראות פעולה זו כפעולת בישול לכל דבר ועניין. לאור כך נראה שאין מקום להקל לבשל בתנור זה בשבת ללא צורך מיוחד.

בנוסף, יש עוד צד קולא בצנורות הדוד, משום שהצנורות הם ממש הכלי המחזיק את המים, ויותר קל לראותם כמתבשלים יחד. אך בנדון שלפנינו, גליל המתכת הוא כלי נפרד מכלי האוכל, וכל מטרתו הוא להוליך את החום ולפזרו בשווה על כל האוכל, בנדון זה יש יותר מקום לראותו כתנור המחמם את האוכל, ולא כסיר המתבשל יחד עם האוכל.

[בשמירת שבת כהלכתה הוסיף שם טעם נוסף להקל בדוד שמש ע"פ דברי המהרש"ל בתשובה (סימן סא) שכתב שאין איסור בבישול בגג החמה, על אף שמתבשל מן הגג ולא מן החמה, וזאת משום שכולם יודעים שהבישול הוא מכוח חום החמה המצוי, ולא יבואו להחליף בתולדות החמה, וא"כ הוא הדין שיש להקל בחום הנוצר מדוד שמש, שכולם יודעים שחומו מן השמש, והוא הדין לנדון דידן בעניין תנור סולארי.

אך  בשמירת שבת כהלכתה סייג היתר זה וכתב שאין לסמוך עליו למעשה, משום שרוב הראשונים אסרו בישול אף בגג רותח, וביארו שרשב"ג שהתיר זאת, סבר כדעת ר' יוסי שאין איסור בתולדות חמה ואין הלכה כמותו.

עוד יש להעיר שיש מקום לחלק בין בישול בגג חמה, שכולם מבינים שהחום הוא מן החמה, משום שהאדם מחמם לחום החמה, ועל אף שבפועל החום הוא גם בגג, האדם מבין שהבישול הוא מן החמה, ואילו בנדון של דוד שמש, ותנור סולארי, הבישול נעשה ממש כבישול בדוד חשמל ותנור חשמל, אלא שמקור האנרגיה שונה, והיה מקום לומר, שזה דומה לבישול בתולדות חמה, שעלולים להתחלף בינם לבין תולדות אור. מאידך, כיוון שמחמת הקולטים ניכר שמדובר בתנור שמבשל מכוח החמה, אולי בכל זאת זה דומה לבישול בגג לשיטת המהרש"ל].

• האם יש לאסור מהתורה בישול בתנור זה, משום שהדרך לבשל בו?

רש"י (שבת לט:) ביאר שהסיבה שלא נאסר בישול בחמה הוא משום שאין דרך בישולו בכך.

מפשט לשון רש"י נראה שהסיבה שאין איסור לבשל בחמה, היא מפני שלא כך הדרך לבשל.

היה מקום להבין שכוונתו של רש"י היא שהיות והדבר נעשה בשינוי, אין בזה איסור. על אפשרות זו הקשה האגלי טל (האופה, סעיף יט אות מד ס"ק א) שעל כל פנים היה לנו לאסור מדרבנן לבשל בחמה, ככל שינוי האסור מדרבנן.

עוד הקשה האגלי טל על הבנה זו מהעולה בפסחים (מא.) שקרבן פסח שבושל בחמי טבריא לא מוגדר כמבושל, ואם כל הפטור הוא משום שינוי, לא מובן מדוע זה ישפיע על הגדרת התבשיל, שהרי סוף כל סוף במבחן התוצאה הוא בושל, אלא שדרך הפעולה הייתה בשינוי, וכך לשונו: "ואי רק משום דאין דרך בשול בכך, התינח שלא לחייב את האדם העושה המלאכה? אבל הפסח למה לא יחשב מבושל".

לאור כך רצה האגלי טל לחדש שיש שינוי מציאותי בין המתבשל באש למתבשל בחמה, משום שבישול באש יוצר 'שבח עצים בפת ותבשיל'.

דברי האגלי טל מתבססים על הגמרא בפסחים (כז.) שם כתוב שלדעת ר' אליעזר- פת שנאפתה מכוח אש שהוסקה ע"י קליפי עורלה שאסורים בהנאה, נאסרת, מפני שיש שבח עצים בפת, משמע שכח העצים טמון בפת.

אך נראה שיש לדחות את ראייתו שהמעיין בדברי רבינו דוד שם יראה שהסיבה שאנו מחשיבים 'כאילו הם ממש של איסור שנתערב בפת' הוא 'מפני המעשה הגדול שניכר בפת בשביל העצים', ונראה שכוונתו שהשינוי שיוצר הבישול הינו כה משמעותי שאין להחשיבו כגורם בלבד, אך אין כוונתו שיש טעם מיוחד לעצים שנמצאים בפת.

עוד יש לדחות את דברי האגלי טל ע"פ מה שכתב ר' שלמה זלמן אויערבך (שולחן שלמה סימן שיח סעיף ג אות יג, ג) שהרי במים עיקר הבישול הוא בחימום, ומכול מקום גם לגביהם נאמר שאין בישול בחמי טבריה, ועוד שהגמ' הסתפקה האם חמי טבריה מוגדרים כ"אש" משום שיתכן שהם עוברים בפתח הגהנם, ואם החילוק הוא באיכות התבשיל 'מה סברא לומר דאי חליף אגיהנם חשיב דרך בישול ואי לאו לא.

הקובץ שיעורים (כתובות א, רב) רצה לקיים את דברי רש"י כפשוטם ולבאר שבישול בחמה הוא שינוי כזה הפוטר גם בכל התורה כולה, ולכן זה מגדיר גם הקרבן כאינו מבושל, אך לא ביאר מדוע שלא נאסור מדרבנן. הרב ברוך גיגי (טללי שבת מקורות החום השונים עמ' 319) כתב לבאר בדברי הקובץ שיעורים שמדובר בשינוי גדול אשר מתיר אף מדרבנן.

מכול מקום ביאור זה קשה משום שאין זה נראה כשינוי גדול כל כך היתיר לכתחילה, וכן אין זה מבאר מדוע קרבן הפסח מוגדר כאינו מבושל מבחינת התוצאה.

מכוח קושיות אלו הסיק הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה חלק א סימן יב בהערה)  שחז"ל הגדירו את הבישול רק בדבר שנעשה ע"י אש, ועל כורחך שכוונתו של רש"י במה שכתב "דאין דרך בישולו בכך", שאין זה קרוי בישול, ואין זה תלוי בדרך בני אדם, וכנראה שכך הייתה לחז"ל 'קבלה' שבישול הוא דווקא באש, ונראה שהוא הדין לגבי בישול בשר בחלב ושאר דברים, כך ניתן גם ללמוד מדברי המאירי שכתב שבבישול בחמה 'אין תורת בישול'.

בניגוד לשיטת הגרש"ז, סבר הרב משה פיינשטיין (חלק ג סימן נב) שיש להבין את דברי רש"י כפשוטם שכל שהדרך לבשל בו- איסורו מתורה, אך לדעת הרב משה פיינשטין הפטור בבישול בחמה אינו מכוח שהדבר נעשה בשינוי, אלא שאינו דומה מספיק לאיסור שנאסר במשכן, ולכן לא נעשה כתולדה של איסור בישול. מכול מקום לגבי תולדות חמה כתב הרב משה פיינשטיין שאף אם יהיה הדרך לבשל בהם, לא יהיה איסורם מדאורייתא, משום שאין דרך לבשל בחמה עצמה, ולא יתכן שבישול בתולדות חמה יהיה מדאורייתא ובישול בחמה עצמה יהיה מותר. עוד הציע הרב משה שהאיסור בתולדות אש הוא רק משום שבישל באש, ולכן אין לאסור תולדות חמה משום שהבישול בחמה עצמה מותר.

לפי זה, ייצא שאף לפי ר' משה פיינשטין- לפי טעמו הראשון- כל עוד לא יהיה דרך לבשל בחמה עצמה, לא יהיה איסור דאורייתא בבישול בתולדות חמה, אף אם יהיה הדרך לבשל בתולדות חמה. 

אמנם לפי טעמו השני של ר' משה פיינשטיין- שאין דרך לבשל בתולדות חמה ואש, והסיבה לאסור היא משום שנחשב שמבשל באש- נראה שמידה ותהיה דרך מובהקת לבשל בתולדות חמה, יהיה הדבר אסור מהתורה, אף שאין דרך לבשל בחמה, משום שהבישול בתולדות חמה עצמו דומה לבישול במשכן. 

אך בנוסף יש להוסיף את סברת  הרב שאול ישראלי (עמוד הימיני סימן כז אות ג)  שסבר גם כן כדעת ר' משה פיינשטין שיש איסור דאורייתא בכל דבר שדרך לבשל בו אף אם אינו אש (כגון חשמל וכיוצא בזה), ומכול מקום כתב שלא יהיה איסור דאורייתא בבישול בחמה אף אם יהיה הדרך לבשל בחמה, וכך כתב: "שגם אם ימציאו המצאה  טכנית לנצל כח השמש לבישול מוחלט כגון הא דדודי שמש כיום ג"כ לא יצא מכלל הדין שאין בישול בחמה ותולדותיה נראה דאין זה דומה כי עיקר כוח החמה אינו מיועד לבישול ומה שמנצלים אותה ע"י המצאה שהיא לגבי בישול אכתי באופן כללי יש לומר שאין זה מפקיע מהחמה את ההגדרה שאין דרך בישול בכך ויותר נ"ל שזהו הפירוש האמיתי של דברי רש"י שאין דרך בשול בכך היינו שאור החמה אינו מיועד מעיקר  בריאתו לבישול משא"כ בכוח החשמל שצורת ריכוזו והפקתו ע"י האדם מיועדת לשימוש לצרכיו ובכלל זה הבישול לצורותיו השונות אין מקום להשוותו לחמה ותולדותיה כן נ"ל".

אמנם היה מקום להעיר שבניגוד לסברתם של ב' גדולים אלו, היה ניתן להניח בפשטות שאם הדבר תלוי בדרך הבישול, אז יש לאסור מדאורייתא גם בישול בתולדות חמה, במידה וכך הדרך, והסיבה שתולדות חמה לא נאסרו מן התורה, היא משום שבזמנם אף בישול בתולדות חמה לא היה הדרך הרגיל, או כדברי ר' משה באפשרות השנייה שאף בתולדות האור לא היה הדרך בכך ונאסר רק מכוח שנחשב שמבשל באש. 

מכול מקום, היות ומדברי הגמ' בפסחים (מא.) משמע שבישול הוא דווקא באש, והסיבה לחוש שיש בישול שאינו באש, הוא משום ב' גדולים אלו שסברו שכל שדרכו בכך איסורו מדאורייתא,  ובנדון דידן נראה שאף לשיטתם נראה שאין בזה איסור מדאורייתא (לר' משה- רק לפי הטעם הראשון) על כן נראה שאין מקום לחוש בזה לאיסור דאורייתא במקרה זה.

בשולי הדברים יש להביא מדברי ר' אשר וייס (מנחת אשר שבת סימן ע"ה ומנח"א פסחים סימן נ"א ובאתר תבונה 'בישול בסיד ובמגנזיום) שכתב: 

"דלעולם אין ולא תהיה מלאכת בישול מה"ת אלא באור ותולדותיו, ושאני "אין דרך בישול" של המבשל בחמה, ממה שאמרו בכל מקום דכלאח"י וכל דבר שאין דרכו בכך אין בו איסור דאורייתא, דשינוי במעשה האדם תלוי בעצם טבעו לפי המקום והזמן, אבל שינוי במקור החום שעל ידו מבשלים, נקבע ע"י חז"ל בזמנם לנצח נצחים ואינו תלוי לפי רוח המקום והזמן."

• האם יש איסור לחמם  בפלטה בשבת תבשיל שכבר בושל שלא ע"י אש? 

כתב הפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק ו) :

"נסתפקתי, בישל בחמי טבריא ותולדת חמה אם מבשל אח"כ בחמי אור אם חייב, ויראה דפטור הוא, דכבר נתפעל בבישולו, ואפשר מותר לגמרי"

ובמנחת חינוך (מצוה ז ס"ק ב) כתב:

"ואני מסופק בשבת דסקינן אין בישול אחר בישול וכן בב"ח ע' כו"פ סי' פ"ז וגבי שבת יש סוברים דאפילו צלי אחר בישול ובישול אחר צלי' אינו חייב עס"י שי"ח אם בשלו בחמי טברי' ואח"כ בשלו באור אם חייב מי נימא דמ"מ נתבשל אך היא גזה"כ דאינו חייב על תולדות חמה אבל מ"מ לענין זה ה"ל נתבשל דהבישול אחר אינו נחשב כלל ופטור או כיון דל"ה מבשל לענין שבת א"כ לא הוי בישול וחייב אח"כ בין בשבת בין בב"ח ויבואר לקמן אי"ה במקומו וכעת ל"מ גילוי לד"ז".

מדברי הפרי מגדים עולה כי נטייתו היא להכריע שאין בזה בישול אחר בישול משום שכבר נתפעל בישולו, ואין משמעות לחימום הנוסף, וכך גם נשמע שנטייתו של הגרש"ז (מנחת שלמה א, יב) משום שהלכתית אין בישול אלא באש, אבל באופן מציאותי כבר הוכשר הדבר לאכילה, ובישול נוסף אינו משביחו באופן משמעותי.

אך מכול מקום היות והפוסקים לא הכריעו בעניין זה באופן ברור, והדבר נודע באיסור דאורייתא של בישול, יש מקום לחוש ולהחמיר בזה.