פתיחה
אנו מתייחסים לשאלה: איזה יצור צפוי להיות יורשו הבא של האדם בעליונות על פני כדור הארץ. .. נראה לנו שאנו עצמנו יוצרים את יורשינו; אנו מוסיפים מדי יום ליופי וליעילות הארגון המערכתי שלהם. אנו נותנים להם מדי יום כוח רב יותר.. ומספקים באמצעות כל מיני אמצעים מתוחכמים את הכוח הוויסות העצמי, הפועל עצמו, שיהיה להם מה שהאינטלקט היה לגזע האנושי.. בחלוף עידנים נמצא את עצמנו הגזע הנחות. נחותים בכוח, נחותים באותה תכונה מוסרית של שליטה עצמית, אנו נתבונן בהם כשיא כל מה שהאדם הטוב והחכם ביותר יכול אי פעם להעז לשאוף אליו.מילים אלו, שנכתבו על ידי הסופר האנגלי סמואל באטלר בשנת 1863 – לפני המצאת הנורה החשמלית – כבר חזו את התקדמות המכונות. במאמרו טען באטלר שיבוא יום שבו "האדם יהפוך למכונה מה שהסוס והכלב הם לאדם". כלומר, האדם ימשיך להתקיים, אך יחיה "תחת שלטונם המיטיב של המכונות".במאמר זה, איני רוצה לעסוק בתחזיות עתידניות של השתלטות מכונות על בני אדם – נושא שבאטלר דן בו גם בספרו "ארוון". במקום זאת, ברצוני להתמקד בטיעונים הפילוסופיים-קיומיים הנוגעים למהותו של האדם בעולם שבו המכונה ממלאת בהדרגה את תפקידיו המסורתיים.דניאל שרייבר, מייסד ויו"ר מכון MOSAIC למדיניות בינה מלאכותית, ומייסד ומנכ"ל חברת 'למונייד', העביר הרצאה מרתקת ברשת בשם "החייזרים כבר כאן – והם באו לעבוד בחינם". בהרצאה זו, שרייבר טוען כי בתוך שנים ספורות, מכונות יוכלו לבצע כמעט כל עבודה, ובני אדם ימצאו את עצמם מובטלים.תחזית דומה נכתבה גם על ידי משה קופל, וכך כתב:"כמה רע זה יהיה? כלכלנים מציינים לעתים קרובות כי בעוד שהמהפכה התעשייתית אכן הוציאה את יצרני הנרות ואת נהגי הכרכרות ממעגל העבודה, היא גם יצרה הזדמנויות רבות יותר על ידי הרחבת גבולות התעסוקה: יצרני הנרות למדו להיות חשמלאים, ונהגי הכרכרות למדו לנהוג במכוניות. הסתגלות דומה עשויה להתרחש עם מהפכת הבינה המלאכותית. אבל ייתכן גם, ואף סביר, שהקצב המהיר של התקדמות הבינה המלאכותית יוביל לדחיקת משרות מהירה יותר מאשר במהפכה התעשייתית, בעוד שכל ההזדמנויות החדשות שנוצרות עלולות להיתפס בעצמן על ידי AI מהר יותר מכפי שאנשים יכולים להסתגל אליהן" איני מתכוון במאמר זה לבחון את אמיתות הטיעונים הללו כשלעצמם, אלא להציע את מחשבותיי בנוגע למשמעותו של האדם בעידן שבו תחזיות אלו אכן יתממשו. כמו כן, ארצה לדון בסכנות שעשויות להופיע אם תחזיות אלו יתגשמו, ובאפשרויות שמציאות זו עשויה לפתוח בפנינו.
במאמרו, באטלר (שצוטט לעיל) טוען כי למכונות יתרון בניהול חיינו. זאת משום שהן חסרות יצרים, ולכן ענייניות ואינן מוּנעות ממניעים זרים. מעבר ליכולותיהן הטכניות והביצועיות (כוח, מהירות ועוד), תהיה להן כביכול גם עליונות מוסרית. באטלר מביע זאת כך:"אנו נתבונן בהם כשיא כל מה שהאדם הטוב והחכם ביותר יכול אי פעם להעז לשאוף אליו. שום תשוקות רעות, שום קנאה, שום תאוות בצע... מוחם יהיה במצב של שלווה נצחית... שאפתנות לעולם לא תענה אותם. כפיות טובה לעולם לא תגרום להם אי נוחות ולו לרגע."התבוננות זו מעלה שאלה מהותית: מהו ייחודו האמיתי של האדם? מה הופך אותו ל"תפארת היצירה של היקום"? אם אכן כך הוא, מה יבדיל בין האדם למכונה במציאות שבה המכונה תוכל לבצע כל משימה, ואף ביעילות ובאובייקטיביות רבה יותר?שאלה זו נידונה רבות, ונקודת הפתיחה לדיונים רבים היא מאמרו של אלן טיורינג משנת 1950, "Computing Machinery and Intelligence" (מכונות מחשוב ובינה), שפורסם בכתב העת "Mind". טיורינג, הנחשב למניח יסודות מדעי המחשב, בוחן בו את אפשרות האינטליגנציה של מכונות. הוא מציע לבחון זאת ב"משחק חיקוי" (Imitation Game): אם אדם ינהל שיחה עם מכונה ולא יבחין שאינו משוחח עם אדם, נוכל לומר שהמכונה הגיעה לרמת האינטליגנציה האנושית. טיורינג הדגיש שאינו דן בשאלה האם מכונה יכולה לחשוב, וראה בה שאלה חסרת משמעות.יש הטוענים כי מכונות כבר צלחו מבחן זה, ואין ספק שבעתיד הקרוב המחשבים יגיעו לרמה כזו. כבר כיום, "רץ" ברשת סרטון שבו דמויות AI מספרות סיפורים אישיים ומסיימות ב"אל תאמינו לזה – אני AI". אף שאנשים עומדים מאחורי סרטונים אלו כיום, ייתכן שבעתיד הקרוב מכונות יוכלו לעשות זאת בעצמן.מצב זה מעורר שאלות עמוקות בנוגע למושג "תודעה": האם ייתכן שלמכונה תהיה תודעה? מהו היתרון הממשי של התודעה על פני יכולת חישוב יוצאת דופן שמניבה יצירות מקוריות ומקצועיות? ומה יהיה תפקידו של האדם בעידן שבו "החייזרים" יעבדו אצלנו בחינם, כדברי דניאל שרייבר?מעבר לכך, מהדהדים דבריו של באטלר: האם ייתכן שאנו נחותים מהמכונה דווקא משום שאנו נתונים ליצרנו, ולכן פחות מקצועיים וענייניים?
בניגוד למאמרו הראשון, יצא באותו כתב עת מאמר תגובה, שבו נכתב:"טעות היא, אפוא, לאמץ את הגישה שאימץ כותב קודם בעיתון זה, להתייחס למכונות כאל ישויות, להאניש אותן ולצפות לניצחונן הסופי על האנושות."כותב המאמר מסביר כי האדם מראשית קיומו השתמש באמצעים טכנולוגיים, ובעזרתם הגדיל את "אבריו" ואת יכולת שליטתו על הטבע. הוא מדגים:"לו היה קיים גזע של בני אדם ללא כל אמצעים מכניים היינו רואים זאת בבירור. אין כאלה, וגם לא היו, ככל שידוע לנו, במשך מיליוני ומיליוני שנים. הפרא האוסטרלי הנחות ביותר נושא כלי נשק ללחימה או לציד..."מכך מסיק כותב המאמר שככל שאמצעי הטכנולוגיה יגדלו, כך יגדל גם האדם. לשיטתו, התפתחות המכונות היא למעשה שלב נוסף בהתפתחותו של האדם עצמו."יש להתייחס אליהן כאופן התפתחותי שבו האורגניזם האנושי מתקדם באופן מיוחד ביותר, וכל המצאה חדשה תיחשב כאיבר נוסף במשאבי הגוף האנושי."פרט מעניין הוא שכותב המאמר השני, שפורסם בעילום שם כנגד המאמר הראשון, הוא לא אחר מסמואל באטלר עצמו – שרצה להציג את שני צדי המטבע.הנחת היסוד של המאמר השני היא בעיניי זו שמנחה את האדם המודרני: ככל שנפתח יותר, כך נגדיל יותר את מי שאנחנו.אך כנגד טענה זו עולות שתי שאלות מרכזיות:
נבאר את דברינו: במאמרו הראשון, באטלר הציג את חסרונו של האדם – יצריו ומאווייו. לאור זאת, יש לשאול האם הגדלת כוח האדם בצורה כה עצומה אינה מסוכנת? האם איננו מסתכנים בכך שאנשים עם כוונות רעות ינצלו כוח זה לטובתם? האם ישלטו בכסף העולמי? האם ישלטו בנו? ואולי אף יחריבו בצורה בלתי מידתית את עולם החי והצומח?ברצוני לשתף במחשבותיי בעניין זה, ולשם כך נחזור לפרשת בראשית.
נפתח בדבריו המפורסמים של הרב יוסף דב סולובייצ'יק בספרו "איש האמונה הבודד". הרב סולובייצ'יק עומד שם על מתח יסודי בתיאורי בריאת האדם בספר בראשית. בפרק א', האדם נברא "בצלמנו כדמותנו" כשיא הבריאה – האדם היוצר שבונה את העולם. הוא מצווה: "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". זהו "איש ההדר", אדם המונע מרצון של כיבוש ויצירה.מנגד, בפרק ב', האדם נברא "עפר מן האדמה" ומוצב בגן עדן "לעבדה ולשמרה". זהו "איש האמונה", אדם המונע מכניעה והתבטלות. הוא אינו שואף לכבוש ולשלוט, אלא לשמור על מה שהקב"ה נתן לו, ומטרתו להישמע לקול ה' ולעבד את העולם מתוך אחריות ושמירה.דרך מבט זה, נוכל להבין שתי שושלות של האדם הראשון. כידוע, הבל נרצח על ידי אחיו ולא הותיר שושלת. אדם הראשון הותיר אחריו בנים ובנות רבים, אך רק שניים מהם הוזכרו בשמותיהם ובשושלותיהם: קין ובן נוסף – שת.נראה כי סיפורי שושלות קין ושת בספר בראשית מציגים בפנינו שני מודלים קוטביים לקיום האנושי, המהדהדים את הבחנותיו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק בשני סוגי האדם.שושלת קין, המוצגת בקצרה בפסוקים (בראשית ד', יז-כד), מייצגת את החיבור העמוק לאדמה, לעולם המעשה והיצירה. צאצאיה, כמו יוּבל ותוּבל-קין, מזוהים עם המצאות ופיתוחים טכנולוגיים: "אָב כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (יוּבל) ו"לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (תובל קין). הם "אנשי ההדר", השואפים לכבוש את העולם ולהטביע בו את חותמם באמצעות כוח ויצירה.לעומת זאת, שושלת שת, המתוארת באריכות רבה יותר בפרק ה', משויכת לעולם הרוח והאמונה. אין בה תיאורים של המצאות או הישגים חומריים, אלא דגש על הליכה עם האל וחיים בעלי משמעות רוחנית, כפי שנאמר על חנוך: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" (בראשית ה', כד). שת וצאצאיו הם "אנשי הדת", המכירים במגבלות האדם ומחפשים את קרבת האל באמצעות תפילה ותלות בו. הם אינם פועלים מתוך יצר ההישגיות, אלא מתוך הכרה בחטא ובתקווה לגאולה.עם זאת, ההפרדה הדיכוטומית בין שתי השושלות נעצרת על פי חז"ל כאשר מגיעים לנוח. רמז לכך מצוי גם בפסוקי התורה. נוח מגיע משושלתו של שת (בראשית ה', כט), אך עליו אומר אביו למך: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָה ה'" (בראשית ה', כט).רש"י, על פי חז"ל (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בראשית סימן יא), מבאר שהכוונה היא שנוח הקל במעט מקללת אדם הראשון, שנענש "בזיעת אפך תאכל לחם". התיקון שעשה נוח הוא בהמצאת המחרשה, וכך כותב רש"י: "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם."אך רש"י, על פי חז"ל, ממשיך ומבאר שזה לא התיקון היחיד שעשה נוח. נוח גם השפיע על האדמה עצמה, וכך כותב רש"י: "והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה."כלומר, נוח השפיע על האדמה גם מעצם קיומו, ונראה שהכוונה היא מכוח תיקונו הרוחני – עניין שהוא חידוש בשושלת שת, אך יכול להתאים להיותם עובדי ה'. אך הוא גם פיתח טכנולוגיה, דבר המאפיין את שושלת קין.מדברי חז"ל נוכל להבין כיצד זה קרה:"ואחות תובל קין נעמה, א"ר אבא בר כהנא נעמה אשתו של נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נעימים" (בראשית רבה (וילנא) פרשה כג סימן ג (פרשת בראשית)).מבואר שנוח נישא לאישה משושלת קין – ולא סתם, אלא לאחותו של אבי הטכנולוגיה ה"רצחנית", כפי שמבארים חז"ל:"וצלה גם היא ילדה את תובל קין, רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר זה תבל עבירתו של קין, קין הרג ולא היה לו במה להרוג, אבל זה לוטש כל חורש נחושת וברזל."כלומר, נוח לקח את יצירתו של תובל קין בנחושת ובברזל. בעוד תובל קין פיתח את הטכנולוגיה ללחימה, נוח לקח אותה לתיקון חטא אדם הראשון ולהקלת הסבל מעל האדם. בכך, נוח מגלם שילוב של איש הדר ואיש הדת, המשלב את היצירתיות של קין עם הרוחניות של שת.אמנם, דבר נוסף אנו למדים מהפסוק: "זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָה ה'". היצרנות שבאה לידי ביטוי בפעולותיו של נוח, בהמצאת המחרשה, נועדה לתקן את חטא אדם הראשון ולהקל מעמל האדם בעקבות קללת האדמה. בכך, נוח מסמל את הפוטנציאל לשימוש בטכנולוגיה כתיקון לחטא אדם הראשון, אך התיקון הוא משולב: השפעה רוחנית הגורמת לאדמה שלא להצמיח דרדרים, והשפעה טכנולוגית – המחרשה.לאור דברים אלו, ארצה להוסיף הבנה נוספת ביחס שבין האדם שמטרתו לכבוש את הארץ לבין זה שנועד לשמור עליה. נראה מסיפורו של נוח על פי חז"ל שפיתוח האדמה דורש גם שינוי טכנולוגי וכיבוש – כלומר, שינוי הטבע הגולמי דרך פעולת כבישה. אך נדרשת גם עבודה רוחנית השומרת על טבעה האמיתי של האדמה ולא מביאה עמה הרס או קללה. שני כוחות אלו נחוצים לתיקונה של האדמה.
שאלנו לעיל: האם יגיע השלב שבו נייצר מציאות יצרנית כה טובה, שכבר לא תזדקק למעשה ידינו? האם "אברינו" יעבדו לבדם, ולגופנו לא יהיה כלל תפקיד?לאור הקריאה בספר בראשית, נוכל לתמוה על שאלה זו. מפרשת בראשית אנו למדים שהצורך לעבוד באדמה כדי שתוציא פירות הוא תוצאה של קללת אדם הראשון, ונוח החל בתיקונה. במשך אלפי שנים, הגדרנו את עצמנו באמצעות קללה זו. הצורך לעמול כדי לייצר לחם מן האדמה הוא תוצר של הקללה. אם כן, אם אכן יתבשר לנו שמלאכה זו תסור מעלינו בזכות "מחרשה גדולה ועצומה" כדוגמת ה-AI, מדוע שיפלו פנינו? מדוע שנרגיש כעת חסרי מהות? הרי כל הצורך בעמל לצורך הפרנסה הוא תוצר של הקללה – זו אינה הגדרתנו.אמנם, יש להעיר כי הדבר אינו כה פשוט, שהרי אדם הראשון נצטווה לשלוט בבריאה ולרדות בה, ואף "לעבדה ולשמרה". ציווי זה נאמר לאדם הראשון עוד לפני החטא.עם זאת, מעיון בפרשני התורה ובמקורות חז"ל השונים נראה שכלל לא מובן מאליו שהציווי "לעבדה ולשמרה" עוסק בשכלול העולם במובן הפיזי.רבי חיים בן עטר, בספרו "אור החיים" (בראשית , טו), עוסק בדיוק בשאלתנו, ומנסח זאת כך::כי למה יהיה צריך לשומרה אם מהגנבים זה הבאי היא ומה היא העבודה שהיתה צריכה הגן, ואם צריכה עובד אם כן זה לה חמשת אלפים וחמש מאות שנה מי עבדה."על כך משיב האור החיים:"אכן יש לך לדעת כי כל הווה אינו אלא דוגמא לרוחניות, וכמו שהאדמה צריכה עבודה והזרעה והגשמה להוציא מזון האדם, גם שמירה מדברים המפסידים והמריעים לצומח, כמו כן גן עדן אשר היא היום אדמת הנפשות לבד כי הגופות נגשמו גם היא צריכה עבודה ושמירה כפי רוחניותה."דברי ה"אור החיים" מבוססים על דברי הזוהר (שמות פרשת תרומה, פרשת סולו לרוכב ערבות), הכותב כי הפירוש ל"לעבדה" הוא קורבנות, או מצוות עשה ולא תעשה.רעיון דומה מצוי במקורות חז"ל אחרים. וכך נאמר בספרי:ולעבדו, זה תלמוד אתה אומר זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומר +בראשית ב טו+ ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצות" (ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מא).דברי ה"אור החיים" מתחברים גם לדברי הרמח"ל ב"מסילת ישרים" (פרק כא), שכתב כי אדם יכול היה להיות בטל אלמלא "הקנס" של "בזעת אפך תאכל לחם".אמנם, מצאנו שיש שהבינו שהעבודה האמורה בפרשת אדם הראשון היא כפשוטה. כך נראה מדברי רבינו בחיי בעל "חובת הלבבות""וִיכַוֵּן בְּטִרְדַּת לִבּוֹ וְגוּפוֹ בְּסִבָּה מִן הַסִּבּוֹת וְהַסִּבּוּב עָלֶיהָ לַעֲמֹד בְּמִצְוַת הַבּוֹרֵא שֶׁצִּוָּה הָאָדָם לְהִתְעַסֵּק בְּסִבּוֹת הָעוֹלָם כַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה וַחֲרִישָׁתָהּ וּזְרִיעָתָהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ב טו) וַיִּקַּח ה׳ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים בְּתוֹעֲלוֹתָיו וּמְזוֹנָיו וּבִנְיַן הַמְּדִינוֹת וַהֲכָנַת הַמְּזוֹנוֹת וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּנָּשִׁים וְלִבְעֹל אוֹתָן לְהַרְבּוֹת הַזֶּרַע". (שער ד' – שער הבטחון פרק)מדברי "חובת הלבבות" נראה שמלכתחילה היה ציווי להתעסק ב"סיבות העולם בעבודת האדמה".מצאנו ראשונים נוספים שהבינו שמדובר בעבודה פיזית וניסו להגדיר את מהותה קודם החטא:האבן עזרא (בראשית ב, טו) הציע שמדובר בעבודות בסיסיות של שימור ולא בעבודות יצרניות: "לעבדה- להשקות הגן. ולשמרה מכל החיות שלא יכנסו שם ויטנפוהו."הרמב"ן (בראשית ב ח) מציע לחלק בין עבודת עצי הפרי שתיעשה מאליה, לבין עבודת התבואה שתמיד הייתה אמורה להיות עבודת האדם. לפי פירוש זה, יש לומר שהקללה הייתה להקשות על עבודת האדם, אך מאז ומעולם תוכנן שהאדם יעבוד בשדה למען תבואתו.ההבנה שהציווי "לעבדה ולשומרה" עוסק בעבודה פיזית מקבל חיזוק מהדברים האמורים באבות דרבי נתן:אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה [אדם] שונא את המלאכה שכשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך (שמות כ' ט'):.. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה [וגו'] מכל עץ הגן אכול תאכל (בראשית ב' ט"ו וט"ז)מדברים אלו נראה כי המלאכה האמורה היא מלאכת כפיים.אמנם, מהמשך דברי "אבות דרבי נתן", ניתן להבין אחרת:רבי טרפון אומר אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ"ה ח'):"מכאן נראה שהמלאכה יכולה להתפרש כמלאכה פיזית באדמה, אך יכולה לקבל גם משמעות של מלאכת שמיים ובניית המקדש.ביאור זה מתחבר לפירוש ביניים שהציע הרש"ר הירש: וכך כתב:ובלאו הכי: ה"עבודה" וה"שמירה" האמורות כאן אינן מתייחסות רק לעבודות הקרקע; אלא הן כוללות את כל התנהגותו המוסרית של האדם, במעשהו ובמחדלו. וכבר רמזנו על כך לעיל: מעשהו המוסרי של האדם, המנצל בנאמנות את מתנות הטבע - יקדם גם את הטבע לקראת ייעודו, ובו תלוי המשך שגשוגו: "לעבדה ולשמרה". וגם חז"ל מייחסים את "לעבדה ולשמרה" לתורה ולמצוות, הוה אומר: לכלל ייעוד האדם (עי' בראשית רבה טז, ה). [בראשית ב טו]" דברי הרש"ר מבוססים על מדרש רבה, שאכן מביא שתי פרשנויות שונות: האחת – "לעבדה, ששת ימים תעבוד, ולשמרה (דברים ה) שמור את יום השבת לקדשו", והשנייה – "לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות".
מהסקירה לעיל עולה כי אין זה מובן מאליו שתפקיד האדם הוא להיות יצרני במובן החומרי. ייתכן מאוד שיצרנות זו צריכה לבוא לידי ביטוי בעיקר בחובותיו המוסריות, כפי שהדגיש הרש"ר הירש. גם אם נקבל שיש מקום לעבודת שימור פיזית מסוימת, אין ספק שהצורך בעמל למען הפרנסה הוא תוצר של החטא, וכפי שראינו, נוח החל לתקן זאת בהמצאת המחרשה.ננסח זאת באופן ברור: נראה כי התרגלנו עד מאוד לתוצאות חטא אדם הראשון, עד שהגדרנו את עליונותנו על הטבע דווקא בכוח היצירה החומרית שהוא תוצאה של חטא אדם הראשון. זאת, בעוד מהותנו ויתרוננו האמיתי כבני אנוש כלל אינם טמונים שם.לאור זאת, ניתן לומר כי מאמרו השני של באטלר – המציג את עליונותנו על שאר הברואים בזכות יכולתנו "להגדיל את אברינו" באמצעות הטכנולוגיה – נכון במידה מסוימת, אך לא באופן שבו באטלר מציג אותו.באטלר רואה בטכנולוגיה הרחבה של ה"אני" האנושי, המאפשרת לאדם לייצר באופן נרחב יותר. אולם, לפי דברינו, הטכנולוגיה יכולה למעשה "לשחרר" את האדם מהצורך בעיסוק ביצרנות פיזית. ייתכן והמכונות אכן ייקחו על עצמן עמל זה, כפי שהציע באטלר במאמרו הראשון. אך בניגוד לתפיסתו במאמר זה, אנו מציעים שהעובדה שהמכונות ייטלו מאיתנו את כוח היצרנות החומרית אינה סיבה לראות בהן עליונות עלינו. להיפך, הן יכולות לאפשר לאדם לפנות לעיסוקו האמיתי: התיקון המוסרי.כפי שציינו לעיל, לא ברור שמטרת האדם היא עבודה פיזית ושמירה על העולם. אמנם, ישנם פרשנים שראו בכך חלק ממשי במשימתו. בהקשר זה, ניתן לומר כי האדם יוכל לשלוח את "אבריו" הטכנולוגיים לבצע מלאכות אלה, ולעסוק בעיקר בשימור העולם באמצעות השגחתו, בעוד עיקר תפקידו יהיה בעיסוק המוסרי.
אמנם יש לסייג את דברינו, הצענו כי יש ביכולת התקדמות הטכנולוגית לקדם את האדם מבחינה מוסרית. אך יש לציין כי באותה מידה יש ביכולתה לדרדר אותנו עוד יותר.וכפי שכתב רבי מנחם מנדל פנט בספרו מעגלי צדק (פרשת בשלח ד"ה והנה בענין המן) על כך שכתבה התורה (שמות טז, יד) כי המן הוא ניסיון לישראל האם ילך במצוותיו או לא, וביאר כי הניסיון היה בכך שהיה להם זמן פנוי, וציטט בזה את דבריו של החובת הלבבות שכתב כי טובה גדולה מה שצריך לדאוג לפרנסה שאם לא כן היה בא לידי הוללות, ואם היה זמנו של האדם פנוי מפרנסה היה מתנהג כבהמות, מה שהעין רואה הלב חומד'.כלומר, בעל המעגלי צדק מציג מצב הופכי למה שהצענו עד כה. לדבריו, עמל הפרנסה הוא זה ששומר עלינו מוסרית ומונע מאתנו לילך אחר שרירות לבנו. אך מהמשך דבריו ניתן להבין, שזהו מצב זמני, אולי כתוצאה מנפילת האדם. אך הקב"ה אכן מאמין כי יש באפשרות האדם להתרומם רוחנית דווקא בעת הזו.וכך כתב: 'ובהיות להם מנוחה כל כך, זה יהיה הנסיון אם באופן זה ילך בתורתי'. בזה שיבח שם את דור המדבר שלאור מצבם היה מקום שיפלו יותר לעולמות התאווה ולא נפלו כן אלא פעם אחת בקברות התאווה.לאור כך נרצה להציע, שככל והמכונות מפנות מזמננו, הרי בזה מראה הקב"ה כי הוא סומך עלינו שנוכל לעמוד בפני ניסיון זה.בדברים אלו, עוררנו אמירה נוספת שהעלה סמואל באטלר במאמרו הראשון, והוא- שאלת עליונותנו המוסרית על המכונה. באטלר הציע כי אדרבה המכונה עדיפה עלינו שהרי יש בה את ה'שיא כל מה שהאדם הטוב והחכם ביותר יכול אי פעם להעז לשאוף אליו. שום תשוקות רעות, שום קנאה, שום תאוות בצע'.טענה זו מזכירה את טענת המלאכים שאמרו לפני הקב"ה, מדוע הקב"ה מוריד את התורה לילוד אישה. אמנם התשובה ברורה. המטרה של הבריאה אינה לייצר סדר על ידי כך שמלאכים שאין בהם שום יצרים ישלטו בעולם, או להבדיל מכונות נטולי יצרים. אלא אדרבה מטרת הבריאה, היא להתגלות בפני ילודי אישה, קרוצי חומר שיכולים לבחור בין רע וטוב, בני האדם שיש להם תאוות, ושהם יוכלו לבחור בבחירות המוסרית על פני הבחירה אשר איננה מוסרית.לאור כך, דווקא חולשתנו, כלומר יצרנו. הוא יתרוננו הגדול, זאת משום שמטרת הבריאה היא להתמודד מול היצר, ולהיות מוסריים יותר. התמודדות שלא קיימת אצל המכונה וזו אולי חולשתה הגדולה.אם נחזור לדיון בנוגע לשאלת ה'תודעה' הקיימת במכונה, והשוני בינה לבין ה'תודעה' האנושית. נראה כי תשובתנו תהיה כי בעוד המכונה יכולה אמנם להגיע להישגים כבירים מבחינת הניתוח. לא תוכל המכונה (לפחות ככל הידוע לנו כרגע) להתמודד עם יצרים ולגבור עליהם. אולי דווקא בחולשת היצר של האדם מול המכונה, טמון סודו הגדול, היכולת לעמוד מול יצר ולגבור עליו.
לאור דברינו,נראה כי אנו עשויים להיות ניצבים בפני אתגר מוסרי חדש לאנושות כולה. אתגר אשר יכול מחד לדרדר את האדם לתהומות השעמום והתאווה ולהופכנו כאחת החיות, או לחילופין אתגר אשר יאפשר לנו לתקן את חטאו של אדם הראשון וקין. אשר יפנה מאתנו את העיסוק בעמל הפרנסה ויאפשר לנו לעסוק מה שנועדנו אליו באמת- תיקוננו המוסרי. לאור כך יש לשאול- כיצד מתכוננים לאתגר הזה?את השאלה הזו אשאיר פתוחה במקצת, משום שלדעתי זו שאלה שעלינו להקדיש זמן רב ומחשבה לקראתה, משום שבה יהיה טמון עתידנו. בפתרון שאלה זו נכריע- האם אנו לקראת כשל מוסרי חמור או תיקון מוסרי שלא היה כדוגמתו.אעיר רק ל2 נקודות מהותיות שלדעתי צריכות להעסיק אותנו בהקשר הזה:
אם נבוא מוכנים לקראת האתגר הזה, יתכן שאנו ממש לקראת ימות המשיח. אך אם נרדם בשמירה, עשויים אנו למצוא את עצמנו בהתדרדרות מוסרית שייקח זמן רב לתקן. אני מאמין כי אם אנו נגיע לצומת הזו (ויתכן שאנו כבר מצויים בה), כנראה יש בידינו את היכולת לנצלה לטובת שיפור עולמו המוסרי של האדם- אך עניין זה יישאר נתון בידינו ולא בידיהם של המכונות.
פתחנו בשני מאמרים מן המאה ה-19 שעסקו בשאלת היחס למכונות העשויות להחליף במידה רבה את עבודת האדם.שני מאמרים שנכתבו על ידי אדם אחד ומציגים שתי זוויות של התמודדות עם התקדמות הטכנולוגיה.במאמרנו ניסינו לבחון את נקודת האמת שיש בכל טיעון. העלנו כי יש במכונה יכולת להחליף את מעשיו של האדם ולייתר אותו מעבודתו היצרנית. כמו כן יש יתרון למכונה מהאדם שאינה נתונה ליצרים חיצונים. אמנם צודקים הטיעונים כי יש ביכולת המכונה להיות לידיה העובדות של האנושות, ובכך להשאיר לאנושות פנאי לעסוק במהותה האמיתית- התיקון המוסרי.הראינו כי הצורך בעמל האדם נוצר בעקבות חטא אדם הראשון, וכי הטכנולוגיה יש בה בכדי לעמעמם את החטא, כפי שעשה נוח בהמצאת המחרשה.ראינו גם כן כי יתכן ומהות האדם בגן אדם לא היה דווקא בעבודה פיזית של פיתוח הטבע, עניין זה יכול להישאר נתון בידיה של המכונה. האדם יכול לנצל את זמנו לתיקון מוסרי. כלומר, יתרונו של האדם על פני המכונה הוא דווקא בחולשתו וביצריו, האדם נתון ליצרים ויכול לגבור עליהם, זו מטרתו. המכונה לעומת זאת אינה מתמודדת מול יצרים אלו, וממילא איננה יכולה להיות מוסרית.אמנם סכנה גדולה יש בפנאי של האנושות. אם לא נכין עצמנו לתיקון המיועד, עשויים אנו להשחית עצמנו, הן מבחינת שליטת החזקים על החלשים, והן מבחינת סיאוב תרבותית הנובע מזמן פנוי עודף. בידנו כעת להתכונן לעתידנו. לאמון שנותן בנו הקב"ה ומאפשר לנו להוכיח שכדור המדבר, ואולי אף יותר ממנו, נדע לנצל את זמננו הפנוי לתיקון מוסרי של האנושות כולה, וכפי שציין זה עניין זה יישאר נתון בידנו ולא בידי המכונה.