מעשר כספים להוריו
שאלה: האם מותר לתת מכספי מעשר עני להורי או הורי אשתו המוגדרים עניים?
תשובה:
בתוספתא מעשר שני פרק ד הלכה ו נאמר: "אב ובנו… נותנין זה לזה מעשר עני, אמר רבי יהודה תבא מארה לאדם שנותן מעשר עני לאביו [אמרו לו מה אלו היו] שניהם עניים”. (כן מופיע בירושלמי פאה פרק ה הלכה ד).
ומפרש הפני משה שם שרבנן מודים לרבי יהודה שאם הבן עשיר ואביו עני תבוא עליו מארה, אלא שהם מתירים במקום ששניהם עניים ,וכן מפרש בהגהות מרדכי ב"ב סימן תרנז.
בנוסף כתב המרדכי בסימן תרנח: “מכאן אני למד דאם אדם עשיר הפריש צדקה לא יפרנס אביו עני ממנה שלא תבוא לו מארה”,
וכן כתב בספר אור זרוע הלכות צדקה סי’ כו.
על פי זה פסק הרמ”א בסי’ רמ סעיף ה :
ומכל מקום אם ידו משגת תבוא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו”.
החכמת אדם (כלל קמה סעיף א) ביאר שהטעם הוא שהוא מבזה את אביו ואמו אם נותן להם מעות צדקה.
מכאן היה ניתן להסיק שאין ראוי ליתן לאביו ואמו מכספי צדקה.
אך נראה להוכיח להלכה לא כך:
- הרמב"ם לא פסק כר' יהודה (מתנות עניים ו, יג) ולשיטתו אין איסור ליתן מעשר עני לאביו ולאמו, שהרי זו דעת ר' יהודה וחכמים חולקים עליו, וכן פירש בדבריו בדרך אמונה ס"ק עט.
- הרמב"ם (מתנות עניים י, טז) ובעקבותו השו"ע (יו"ד רנא, ג) כתבו במפורש היפך דין זה, וזה לשונם: 'הנותן לבניו ובנותיו הגדולים, שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד את הבנים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה, וכן הנותן מתנות לאביו והם צריכים להם, הרי זה בכלל צדקה. ולא עוד אלא שצריך להקדימו לאחרים. ואפילו אינו בנו ולא אביו, אלא קרובו, צריך להקדימו לכל אדם. ואחיו מאביו, קודם לאחיו מאמו. ועניי ביתו קודמין לעניי עירו, ועניי עירו קודמין לעניי עיר'. כלומר, המצווה המהודרת היא בנתינה לבניו ולהוריו, וזה נכלל בכלל מצוות צדקה. מעשר כספים הינו השיעור של המצות הצדקה הבינונית, זו אינה מצווה נפרדת, הרמב"ם והשו"ע לא רמזו לכך שצריך קופה נוספת למצוות צדקה זו, ואדרבה משמע שמכספי הצדקה הרגילים צריך לתת קודם להורים ולבניו, והרי זה משובח.(לאחר כותבי זאת מצאתי דבריו כתובים בדברי הרשל"צ זיע"א הרב עובדיה יוסף יחוה דעת ג עו קחהו משם).
- כן כתב המהר"ם מרוטנבורג במפורש (פראג עה) ואף הש"ך ציטט דבריו (רמט, ג) וז"ל: 'ולפזר מעשרותיו [לבניו] הגדולים שאינו חייב לטפל בהם מותר דאפי' לאביו מותר לתת אם [הוא] עני משום כבוד אביו [וכ"ש] לבניו דמותר במקום שאין בעיר תקנה לתת לכיס של צדקה מאיר בר' ברוך זלה"ה.
- אף אם נפסוק כר' יהודה יש מקום לחלק בין מעשר עני למעשר כספים כפי שכתב במפורש המהרי"ל וזה לשונו:'הא ודאי בתרומות ומעשרות דאוריית' אין להפריש כלל בכה"ג אפי' מן התלוש על המחובר אבל זה על זה אין לחוש למעשר כספים. הגע עצמך אין מעשרי' שלא מן המוקף או ממין על שאין מינו החדש פירות שנה זו על שעבר' וכמה חומרו' דנהיגי במעשר דאוריית'. ומהאי טעמ' במעשר כספים דרבנן התיר הגדול מהר"י אופנהיים בתשוב' להאכיל לאביו ולאמו, דבדאורייתא תבא לו מאירה והמרבה מעשרותיו מקולקלי' ומאכיל הלוי או העני טבל, והכא במעשר דידן משובח ותבא לו ברכה עד בלי די, וכן המקדימו. ונדמהו להא דתרומת הלשכה דתורמין על העתיד לגבות והשת' נמי יהא מעשר ויוצא ידי נתינ' והוא שביד הגוי חולין מהשת', ואם פיחתה פיחתה לו אבל כל מעשרותיו העתיד ליפול משועבדים לו עד שיפרע ואדעת' דהכא הפריש השתא.'
- אף אם נקבל את חומרת המרדכי ו'דעמיה' היה מקום לחלק בין כסף שכבר הופרש ואינו ברשותו, שבזה יש צד ריעותא שמעדיפו לתת להוריו, לבין מעות השייכים לו.
- השבט הלוי (ה קלג אות י) כתב שלא כתב הרמ"א כן אלא במציאות שלא נותן אפילו מעשר כספים אלא את המינימום (אמנם קצת דוחק להעמיד במקרה זה).
- מלבד המהרי"ל שחלק על המרדכי, אף החת"ס (יו"ד רלא) כתב שרבו בעל ההפלאה אינו סובר כן וסבר שלתת לקרוביו זה מהודר,
- ולמסקנא הסיק החת"ס: 'מהיות טוב יחלק המעשר ויתן חציו לעניים דעלמא וחציו לבנו (ונראה שהוא הדין לאביו שממנו למד דין זה).
א"כ להלכה עולה:
לדעת שו"ע והרמב"ם זוהי הצדקה המהודרת ביותר, ואדרבה לכתחילה כך יש לנהוג, אין הכרח מפורש שיש מי שחולק על כך מלבד הש"ך.
המהרי"ל פסק במפורש שאין כלל בעיה במעשר כספים.
כן פסק שבט הלוי להלכה.
כן עולה בפשטות מדברי הרב עובדיה יוסף ביחוה דעת (ג עו) על אף שעסק בעיקר בנתינה לבניו, אך דיוקו מן הרמב"ם מתאים גם לדברינו (לא עיינתי באריכות בתשובה).
אף החתם סופר עצמו שדייק שהש"ך סובר שאין לתת ממעשר כספים להורים, ציין שרבו ההפלאה לא סובר כן, ולמעשה פסק שאין בעיה בזה ולכתחילה חלק כספו חצי חצי.
