מה ההיגיון שבדיני שכנים- אדם יכול להזיק לחברו ועל הניזק להרחיק עצמו?

2 דקות קריאה

24 May

24May

שאלה:איך מסבירים את ההלכה שעל הניזק להרחיק את עצמו? האם מי שנטע עץ במרחק כזה ששורשיו יערערו יסודות בית סמוך בעתיד על בעל הבית להזיז את ביתו?

תשובה:

הקדמה ביסודות נזקי שכנים

המעיין בסוגיות של דיני שכנים יראה שהם בנויות על הדילמה בה מצד אחד אין רשות לאדם לפגוע ברשותו של חבירו, ומאידך לא ניתן למנוע מן האדם מלהשתמש ברשותו אף שלעיתים זה ימנע מחבירו שימושים ברשותו שלו, שהרי אם נאסור זאת, ימנע מן האדם שימושי יסוד בחצירו, וכן יווצר מצב, ששני הצדדים לא יוכלו לעשות שימושים בסיסיים ברשותם.

הנתיבות המשפט בסימן קנה ס"ק א חידד את רגישותה של ההלכה בעניין זה, בהבחנה בין 'נזקי שכנים' ל'נזקי ממון', שם ביאר שבהגדרת שמירה על האש אנו מצריכים הרחקות גדולות מאוד, ולכן אם האדם שמר על כללי ההלכה ובכל זאת האש הזיקה את ממון חבירו הוא פטור מלשלם, ולעומת זאת בעניין שימוש תנור בבית, ההלכה חייבה הגדרות מינימליות מפני ש'לא רצו חכמים ליתן שיעור הרחקה כל כך, כיון דתדיר הוא, ואילו היו מרחיבין השיעור לא היה אפשר לדור בבית כלל', ולכן אם הזיקה האש חייב לשלם.[1] כיצד לשמור על האיזון בין ב' הצדדים הנ"ל נחלקו התנאים[2]:

דעת חכמים הייתה שתמיד ידו של הניזק תהיה על העליונה, כלומר שיש לצמצם את אפשרויות ההיזק של השכנים אחד כלפי השני, על אף שזה ימנע מהם אפשרויות שימוש.

לעומתם ר' יוסי סבר שיש להעדיף את יכולת השימוש הבסיסית בבית, ולאפשר גם שימושים המגבילים את הצד השני, ובכך לב' הצדדים יהיה יותר אפשרויות שימוש ברשותם, ולכן קבע שהמשתמש ברשותו שלו רשאי להניח דברים שימנעו שימושים מסוימים ברשותו של השני, כל עוד הוא אינו מזיק אותם באופן ישיר בשעת ההנחה, ובהגדרה ההלכתית כל עוד אינו מזיקם ב'גירי דיליה'. וכך נפסקה ההלכה[3].

[כל דיני שכנים בנויים על הבנת הגדרה זו, ולא נוכל לבאר את כולה בתשובה זו, אך נציין למספר הגבלות שיש להיתרו של ר' יוסי, המונעות נזק רחב מידי ובכך שומרות על האיזון הדק בין זכויות בסיסיות של האדם ברשותו, ובין החובה שלא להזיק לאחרים: הגמ' בב"ב בדף כה: מספרת על אדם בשם פפי יונאה שהיה עני והעשיר ובנה לעצמו ארמון, ובשכנותו היו עוצרי שומשומשין, שעושים מן השומשומין שמן, וכל פעם שהיו כותשים את השומשומים זה היה מרעיד את ארמונו. ופסק רב אשי שזהו נזק ישיר ['גירי-דיליה'] ועליהם להרחיק את עצמם. סיפור זה מצמצם את כללו של ר' יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו, שהרי כאן כותשי הריפות קדמו לבנייתו של הארמון, ואעפ"כ הותר עליהם חובת ההרחקה.

יש ראשונים שסברו[4] שכאשר הדבר מזיק בהיזק ישיר, מוטלת חובת ההרחקה אף קודם שהיה לחבירו דבר שניזק ממנו, וממילא מובן דין זה, אך עדיין נאלצו לבאר מדוע אינם יכולים להמשיך בשימוש זה, מחמת שפאפי יונאה לא מיחה בהם בשעה שעשו כן, ואחד הסיבות המרכזיות שהעלו הראשונים בזה מנוסחת היטב בלשונו של הרמב"ם:

ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע, ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזור בו. ציינו שלראשונים מסויימים תשובה זו רק מבארת יכולים להמשיך בשימוש מחמת שלא מחה.

אך לדעת רבים מן הראשונים[5] מותר לאדם להניח דבר אפילו אם הוא יכול להזיק בהיזק ישיר, במידה וכרגע אין לאדם השני דבר שינזק ממנו, ולפי זה מתחדדת השאילה יותר מדוע כאן נאסר עליהם להמשיך בכתישת הריפות, והרי הם עשו זאת עוד קודם שפאפי יונאה בנה את ביתו.

אחת מן התשובות שניתנו בפוסקים לזה הייתה שבמקום שהאדם מזיק בכל פעם מחדש, אין לו רשות להחזיק בשימוש זה, על אף שהחזיק בו קודם שהיה שם הניזק.[6]

דבר דומה ראינו לגבי איסור פתיחת חלון כנגד בית חבירו, שמוסכם בפוסקים שאסור לאדם לפתוח חלון לשטח חבירו, אף שכעת יש לחבירו רק חורבה ואינו מזיקו בראיה, מכל מקום הואיל והיזק ראיה הינו היזק משמעותי מאוד ומתחדש בכל יום, איננו מאפשרים לאדם שימוש זה, הואיל והפגיעה בחבירו גדולה מדי.[7]]

האם מי שנטע עץ במרחק כזה ששורשיו יערערו יסודות בית סמוך בעתיד על בעל הבית להזיז את ביתו?

לאחר שהקדמנו הקדמה זו נדון בפרטי השאלה ששאלת 'אם אדם שנטע עץ במרחק כזה ששורשיו יערערו יסודות בית סמוך בעתיד, על בעל הבית להזיז את ביתו? על כך נענה שאמנם ההלכה אומרת שעל הניזק להרחיק את עצמו, ובפרט שנטיעת אילן אינה מוגדרת כהיזק ישיר, שהרי בשעה שנטע עדיין לא נוצר שום היזק, מכל מקום במציאות כזו שנטיעת האילן תיצור היזק 'שאין הדעת סובלתו' ותמנע את עצם השימוש בבית, פשוט שאין שום היתר ליצור היזק כזה ועל המרחיק לסלק את עצמו, ובזה נצטט את תשובת הרא"ש [8] שכתב מעין זה על עניין אחר וז"ל:

ראובן חפר גומא בחצרו, שמי גשמים יקלחו לתוכה, וכשרבו המים, בוקעין ועוברין דרך חומת מרתף שמעון, וגם מסריח בחצר שמעון מריח המים; נראה לי שראובן חייב לסלק היזקו. ואף לרבי יוסי, דאמר (ב"ב כ"ה:): על הניזק להרחיק עצמו היכא דלא הוי גירי דיליה, הכא מודה, כיון דנפיש היזקא דשמעון; וגם תשמיש של שמעון קבוע, ואי איפשר לו לסלק את עצמו, דאין דירה בלא מרתף וחצר. דלא קאמר רבי יוסי אלא בבור ואילן, אעפ"י שהבור קדם לאילן, לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, משום דסתם בור הוא מים מכונסין, ובקל יכול הניזק לסלק עצמו ולהרחיק את בורו מן האילן כ"ה אמה. ובור לא הויא כולי האי תשמיש קבוע, לכן הקלו בו חכמים, וגם לא נפיש היזקא כולי האי.

עפ"י דברים אלו כתב החזו"א [9] היה מודה רבי יוסי אילו שרשים דידיה היו מפילים כותלי ביתו או כותל מרתפו שצריך לקוץ...ודווקא אילן סמוך לבור שאין האילן עיקר התשמיש ואין הבור עיקר התשמיש חשיב הנוטע כעושה בתוך שלו... ואילו לא היתה תקנה להינצל מן ההיזק לא היה... רשות להזיקו... [10].