האם באמת בראש השנה האדם נדון?

תקציר:

לא ברור האם נפסק להלכה אם אדם נדון בר"ה או בכל יום?
אם הוא נדון בכל יום, אז מה המשמעות של ר"ה?
אם ניתן לקרוע את גזר הדין של ר"ה גם לאחר ר"ה- לכאורה ר"ה איבד ממשמעותו?
מדוע יש דיעות שרק ציבור יכול לקרוע גזר דין לאחר ר"ה?
מה ההבדל בין תפילה כללית על חולים לאחר שנגזר דינם לבין תפילה פרטית?

דרך עיון במאירי ובספר הבתים ננסה להציע הצעה שגזר הדין הוא לאוו דווקא ממעלה, אלא בעיקר גזר הדין שאדם גוזר על עצמו, ודרך זה ננסה ליישב את השאלות..

המשנה בראש השנה (דף טז.) קובעת כי ראש השנה הוא היום שבו "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון".כלומר- ראש השנה הינו יום הדין, כמו שכולנו מכירים עוד מהגן. אך האם אי פעם יתבוננו במשמעות של אמירה זו? שהרי המשמעות של האמירה הזו היא שלאחר ראש השנה, אין ביכולתנו לשנות את מה שנגזר עלינו (או לפחות לאחר יוה"כ ששם נעשית החתימה)

האם באמת כל מעשנו מכאן ואילך אמורים רק להשפיע לשנה הבאה?
 

האם באמת אין ביכולתנו לשנות את מה שנגזר עלינו בר"ה (או שנחתם ביום כיפור?)

שאלה זו נדונה בר"ה דף (טז.) וממנה עולה 2 תובנות חשובות:

תובנה ראשונה- הדעה הסוברת שהאדם נדון בראש השנה לכאורה אינה מוסכמת

הגמרא מביאה שדעת המשנה אינה מוסכמת, ולדוגמא מביאה את דעת ר' נתן שאדם נידון בכל רגע, וכן את דעת ר' יוסי שאדם נדון בכל יום.

תובנה שנייה- ישנה מחלוקת האם היחיד יכול לקרוע את גזר דינו אף לאחר שכבר נדון

הגמרא גם אומרת על פניו, שכל ההצדקה להתפלל על חולים בשאר ימות השנה, היא בהסתמך על דעת ר' יוסי, שהדין נגזר בכל יום, שהרי לדעת ר"מ (התנא של משנתנו) כבר נחתם דינו של החולה, ואין כבר משמעות לתפילה. כלומר לאחר שכבר נגזר דינו, אין מקום לבטלו.אמנם, מיד לאחר מכן מציעה הגמרא, שיתכן שאף שליטת חכמים יש מקום להתפלל על חולים למרות שכבר נגזר דינם, וזאת כדעת ר' יצחק שסובר ש"יפה צעקה לאדם" בין קודם גזר דין ובין לאחריה.

אם נסכם את מה שיצא לנו עד כה:

יוצא שהסיבה שאנו מתפללים היום זה או מפני שאנו סוברים שאין משמעות מיוחדת לראש השנה כיום הדין שהרי אדם נדון בכל יום. או שעל אף שאכן הוא נדון בראש השנה. עדיין בכל יום ויום יכול אדם לשנות את דינו.

יוצא אם כן, או שבפועל היום אין כלל משמעות לר"ה ליום הדין, או שעל אף שיש לו משמעות כזו. לכאורה היא נטולה "שיניים", שהרי אם הדין אינו בפועל "סוף פסוק" ואף תפילה שלאחר מכן יכולה לשנות אותו. הרי במבחן הפרקטיקה, יוצא גם לפי שיטה זו, האדם נדון בכל יום וביום לפי תפילתו?
...
הפרשנים, ראשונים ואחרונים דנו רבות בשאלה זו (ראו לדוגמא: תשובה המיוחסת לרי"ף שנמצאת בסוף בית הבחירה בהוצאת אברהם הירשנזון שיתכן שמקורה בכלל בספר חסידים, תוספות רי"ד ע"ז ג עמוד ב, מאירי ר"ה טז. מאירי בן יהוידע ראש השנה טז עמוד א ד טורי אבן ר"ה ט. ד"ה ר' יוסי אומר. ערוך לנר ר"ה טז. ד"ה בגמרא אדם נדון, שפת אמת ר"ה טז. ועוד)יש מהפרשנים שמנסים לצמצם את ההשפעה של הדין בכל יום ויום (בין לפי ר' יוסי ובין לפי חכמים) ויש שלהפך.

ברצוני להתמקד באמירה של שנים מהראשונים- ר' מנחם המאירי ובעל ספר הבתים (לר' דוד כוכבי)

המאירי במספר מקומות, רומז לכך שאין באמת מחלוקת בין ר' יוסי לחכמים, ובלשונו: "הכל אמת למבינים".המאירי כותב שאמנם אדם נדון בר"ה, אך לעולם אדם יכול לקרוע את גזר דינו על ידי תפילה ותשובה, ובפרט שיש דעה שאדם נדון בכל יום "והכל אמת למבינים'.אם כן, שואל על עצמו המאירי, מדוע אמרה הגמרא שלדעת חכמים, אין משמעות לתפילה על חולים בשאר ימות השנה?על כך עונה המאירי, שאם מתפללים באופן כללי על החולים- אין זה מועיל שכבר נגזר דינם, אבל אם האדם מתפלל על עצמו, או שמתפללים במיוחד עליו- זה עדיין מועיל.
כמובן דברי המאירי זקוקים ביאור מ2 כיוונים:¦ ראשית- אם מועילה תשובה ותפילה גם לאחר גזר דין? אז מה בדיוק המשמעות של גזר דין?¦ שנית- מה משמעות החילוק בין מציאות שהאדם מתפלל על עצמו או שמתפללים עליו, לבין תפילה כוללת?

לפני שנענה על כך, נביא מדבריו של ר' דוד הכוכבי בספר הבתים, שבא לבאר מדוע רבים יכולים לשוב, וכך הוא כותב: (ספר הבתים (ספר מצוה, עשה עא, שער שלישי)"כבר בארנו עניין גזר דין אשר הכוונה בו כי כאשר נשתרש האדם לחטא ונסתבך בו עד ששב לו קנין, הוא הגזר דין. ואמרם על גזר דין דיחיד שאין מוחלין לו, כי היחיד שנשתרש בחטא עד שנגזר דינו הוא רחוק מלשוב אל ה'. אמנם גזר דין דציבור מקרע, לפי שהם רבים והאחד מעורר את חברו, וכבר ידעת אמרם (ברכות ח, א): אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין".
לפי דעתי ר' דוד הכוכבי מטיל "פצצה" משמעותית ביותר!!ר' דוד הכוכבי מסביר, שהמושג גזר הדין, אינו גזר דין שמוטל על האדם משמים. אלא מציאות שהאדם גוזר על עצמו. האדם מביא את עצמו למצב שהוא כבר שקוע בחטא ולא יכול לצאת ממנו. לפי הסבר זה המושג "קריעת גזר הדין" פירושו- שהאדם מביא את עצמו למציאות שבה הוא יוצא מהמקום ששקע בו, ומתחיל להניע את עצמו לתשובה. לפי זה ניתן לומר שהמשמעות של גזר הדין שניתן בראש השנה, הוא: שבראש השנה, ובכל תקופת אלול, עד יום הכיפורים. הקב"ה ממציא את עצמו אלינו. הוא נותן לנו את הפתח והאפשרות להתקרב אליו. הוא קורא לנו, ומושיט יד. הן ברמה הרוחנית, והן בעובדה שהוא נותן לנו את הדרך לעמוד מול מעשנו. מעורר אותנו על ידי השופר ועוד. על כן במידה ואדם לא התעורר גם בתקופה מיוחדת זו. במידה מסוימת הוא גזר את דינו. כי אם עכשיו הוא לא יתעורר. מתי כן?על כן מופיע הדעה שהדרך היחידה להתעורר לתשובה לאחר ראש השנה היא מכוח הציבור. משום שכאשר האדם מחובר לציבור שמאוגד ברצון לעבוד את השם. אז אפילו אם הוא מעד בראש השנה, די מובטח לו שהוא ימצא את הדרך חזרה. בעיניי, על דברים אלה מוסיף המאירי נדבך נוסף. אין ספק שלעולם יש באפשרות האדם לחזור בתשובה. אך כאן נדרשים מהאדם כוחות גבוהים יותר. כאן כבר אין סיוע מלמעלה להתעורר. הוא צריך לעורר עצמו בתשובה.אולי זה משמעות דבריו של ר' יצחק, שיפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין ובין לאחריו. כלומר שבמידה והאדם מצליח להוציא צעקה בלבו, ומתעורר, אז בכל מצב ומצב- הוא יכול לשוב אל השם.נקודה זו יכולה אולי להסביר גם המדרשים בדבר תשובתם של בר דורדיא ואלישע בן אבויה שכביכול קיבלו את המסר ששערי תשובה ננעלו בפניהם, אלישע בן אבויה, אכן קיבל מסר זה כפשוטו והתייאש מן התשובה, ואילו בן דורדיא אחז בשערי תשובה וצלח. המסר מדברי המאירי ור' דוד הכוכבי הוא, שאין שום גורם חיצוני כולל הקב"ה בכבודו ובעצמו שימנע מהאדם לשוב מן התשובה. אך לעיתים האדם עלול להביא אותו למצב כזה, שהוא מנוע מכל הסיוע חיצוני שתחזיר אותו ורק צעקה אמיתית מתוך הלב, תוכל להשיבו לקונהו..
נראה שלאור כך נוכל להבין, שלאחר שכבר נגזר דינו של האדם. לא יעזור תפילה חיצונית אליו, שתשפיע על מה שנגזר עליו (כפי שכתב המאירי), השינוי צריך לבוא ממנו או לכל הפחות מהקרוב אליו, שיכול בתפילתו גם להשפיע עליו. רק קודם ראש השנה, לפני שהאדם הרחיק עצמו מהחזרה הכללית של הציבור, יכול הוא להכלל בתפילתם ולהיוושע
בתקופה זו של עשרת ימי תשובה, שעליהם דורשים חז"ל :דרשוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב" אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים". עלינו לנצל את הקרבה של הקב"ה. את הכוחות שהוא נותן לנו לשוב בתשובה, ולא לחכות לזמנים שבהם עלולים היינו כבר לשקוע שוב בעולם החטא. אך לא רק על עשרת ימי תשובה, צריכים אנו לשים את יהבנו, אלא גם כן על הציבור והחברה שסביבנו שתמיד יכולים להרים אותו ולהחזרינו לדרך המוטב. אך לא רק עליהם, אלא בעיקר צריכים אנו לזכור, שתמיד צעקתנו תשמע, אם רק נשמיע אותה..
שנזכה להתקרב על השם, כעת בעודו קרוב!!