פרשת ראה- קיבלנו בחירה חופשית- איך נשתמש בה?

ראשונים ואחרונים התחבטו בשאלה יסודית העולה מן הפרשות שלנו בסיפור יציאת מצרים: 

התורה מתארת שהקב"ה הכביד את לב פרעה, ובעצם שלל ממנו את האפשרות לבחור לשחרר את עם ישראל, וכפה כליו לקבל עונשים חמורים על סירובו.

הקושיא ברורה: כיצד יתכן שהקב"ה שוללת את זכות הבחירה מאדם ואח"כ מעניש אותו על כך. 

בנוסף לכך- נעשה לפרעה עוול היסטורי, פרעה מצטייר כעקשן המסרב להיכנע אף כנגד אותו ומופתים. בעוד המציאות היא שכלל לא הייתה לו ברירה!!

רבים וטובים כבר התעסקו בנושא זה, ואין ברצוני להוסיף מימד פרשני בעניין. ברצוני רק  להסב את תשומת ליבנו, כי מן התירוצים הראשונים שנאמרו על ידי הראשונים. יכולים אנו ללמוד כיצד ניתן להשתמש במתנה הנפלאה הזו שנתן לו הקב"ה, שהיא בעצם הבסיס לעצם קיומנו- הבחירה החופשית.

ראשית נסכם בקצרה את דברי הראשונים:

הכיוון הראשון- הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ו) וכן הרמב"ן (שמות ז, ג) [בפירושו הראשון]: מציעים שאכן הייתה פה הכבדת לב כפשוטו ממש, והקב"ה אכן שלל מפרעה את חירותו.לטענתם לעיתים עצם העונש על מעשים קודמים היא שלילת חופש הבחירה, וקבלת העונש על העבר.

ראשונים רבים שוללים פירוש זה כדוגמת ספר העיקרים והאברבנאל ולא מוכנים לקבל שהקב"ה יחסום  פתח בפני חוזרי בתשובה?

הכיוון השני- הוא כיוונו של הספורנו וכן פירושו השני של הרמב"ן- לדידם הקב"ה אכן הכביד את לב פרעה כפשוטו ממש, והסיבה היא משום שמעולם לא חשב פרעה לחזור בו מסורו. החשש היה שפרעה יחזור בו רק מהסיבה שלא יעז לעמוד  מול ד'. על כן ד' מצא לו את הדרכים להעיז, וזאת בכדי שכאשר הוא בסוף ישלח את עם ישראל זה מפני שהוא מבין שמעשיו רעים, ושצריך לחזור בהם.גישה נוספת היא גישתו של ספר העיקרים שלדעתי צברה פופולריות בגרסאות שונות בבני דורנו.

הכיוון שלישי- ר' יוסף אלבו בספר העיקרים טוען שאין כאן הכבדת לב, במובן הפשטני של העניין. לא מדובר בשלילת החירות, כי אם סיוע לפרעה להדבק בעקשנותו, ר' יוסף אלבו מבאר שהקב"ה אפשר לפרעה לתת לכל מכה פרשנות טבעית, ובכך לטעון בעצם שאין לו סיבה לשנות את דרכו.אך ר' יוסף אלבו לא מסתפק בזה, משום שעדיין קשה מדוע לעודד אדם לבחור ברע.על כך עונה ר' יוסף אלבו, כפי שהבאנו בשם הרמב"ן , שהסיבה היא שהקב"ה חפץ בקבלת אחריות אמיתית והבנת הטעות, ולא חזרה מכוח חשש מקומי.כיוונים דומים לעניין זה שלא מדובר בהכבדה ממש ניתן למצוא בדברי הרב מדן שנותן דוגמאות לכך שהקב"ה בהתחלה נותן אפשרות למצרים לטעון שכוחם שווה למשה, ועד שמשה העפיל עליהם בכינים. הקב"ה מאפשר לפרעה להרגיש כי במשה ואהרון מנהיגי ישראל, קיימת חולשת הנהגה, שניתן לנצל אותה, ולכן אין מקום להיכנע. מומלץ לעיין בדבריו של הרב סבתו בספרו 'טתשאני הרוח'  שם הוא מראה, כיצד בכל מכה, הקב"ה משאיר פתח שיכול להתפרש כחולשה, כגון מכת הכינים שבאה ללא התראה, וכן ע"פ המדרשים שהכינים הגיע גם לעם ישראל אלא שלא הזיקו אותם, וכל זאת בשביל לתת לפרעה במה להתלות.

כאמור, בשורות אלו- אין במטרתי לנסות לדון מהו ההסבר המסתבר ביותר, הן מבחינה פרשנית, והן מבחינה אמונית. ברצוני רק להעיר שאף שיש ויכוחים פרשנים ותיאולוגים בין ההסברים, נראה פשוט שהעקרונות העולות מכל שיטה נכונה אלא שיש שאלת מינון בין שיטה לשיטה, 

כדוגמא: האם חופש הבחירה לא יישלל לעולם אף לרשע ביותר, או שלעיתים נכון להענישו בשלילת חירותו? האם הקב"ה ישלול  בחירה של אדם משום שחזרתו מדרכו הרעה אינה אמיתית או שלא יעשה כן.

אמנם אין ספק שמכול שיטה יש לנו ללמוד, כיצד להשתמש במתנה שקיבלנו מן הקב"ה- הבחירה החופשית:

מדברי הרמב"ם ניתן ללמוד יסוד משמעותי מאוד לחיים, בחירה שלנו כעת יכולה לשלול את אפשרות בחירתנו בעתיד!!!חז"ל במקומות רבים מלמדים אותנו כי המטרה היא לא לעמוד מול הניסיון פייס טו פייס ואז להתגבר.  אלא החכמה הגדולה היא לאפשר לנו אפשרות בחירה גדולה יותר בפעולות מנע, זהו יסוד חשוב.. משום שאני חש שלעיתים אנו כל כך רוצים להרגיש גיבורים ומסוגלים להתמודד, שאנחנו שוכחים לפעמים שעצם ההתמודדות, היא הבריחה מהמקומות שעליהם כבר לא תוכל להתגבר!!

מדברי הרב אלבו יש ללמוד יסוד משמעותי נוסף לעיתים אנו יכולים לבחור אך אנו מעדיפים לעצום עיניים. לעיתים לא נוח לנו לגלות שטעינו, אנו אלו שבמו ידינו שוללים את יכולת הבחירה שלנו.בעניין זה חשוב שנזכור  שאם אנו לא ניקח אחריות על כך, אף אדם אחר לא ייקח, לא חבר לא משפחה ואפילו לא הקב"ה אחריות הבחירה וחוסר אטימת העיניים היא עלינו.

מדברי הספורנו והרמב"ן בפירושו השני אנו יכולים ללמוד יסוד משמעותי. לעיתים אנו מקבלים ביקורת מעצמנו ומאחרים, ואנחנו מסבירים לעצמנו שזהו- למדנו את הלקח. אבל בינינו, הרבה פעמים לא למדנו כלום.קחו לדוגמא נסיעה בדרכים ועבירת תנועה, לאחר שהשוטר תופס אותנו- אנו נאט את המהירות מהפחד, אך לא עשינו שינוי משמעותי, אפילו תאונה קטנה יכולה רק לאיים עלינו לטוח קצר ואנו חוזרים לסורנו. מדבריהם של הספורנו והרמב"ן יש לנו ללמוד- שכאשר אנו מגלים שטעינו וחטפנו על כך, ננסה לחשב באמת מסלול מחדש, ולא נשאיר את למידת הלקח רק לזמן שבו אפקט ההרתעה עובד עלינו.

ובקיצור:
1. הבחירה היא עכשיו. בואו נבחר עכשיו שלא לעלות עם הרכבת על המסלול, משום שיתכן מאוד שכבר לא נוכל לרדת מהרכבת!!
2. אם כבר למדנו מהטעות, בוא נלמד ממנה באמת ולא רק עד שאפקט הפחד יתפוגג.
3. אם אנו נסרב לגלות את טעותנו, לא אחרים הם אלה שתמיד יצילו אותנו מהמצב.